והשחקים הם הגבולות...

אני לא מצליחה לצאת מהדיכאון.

כמעט חודש וחצי של לוסטרל, בפעם הקודמת שדיברתי עם הפסיכיאטר הוא העלה לי את המינון ל 150 מ"ג. היום שוב דיברתי איתו והוא העלה לי את המינון ל 200 מ"ג, אחרי שסיפרתי לו שאני פשוט לא מצליחה לצאת מזה. אני כל כך מדוכדכת, בעיקר בערב ובלילה. אבל גם ביום. אין לי חשק לעשות כלום, שומדבר לא מעניין אותי, אין לי כח לשומדבר. אני מרגישה כאילו כבר חודשים שאיבדתי את עצמי, אני לא יודעת איפה אני והיכן אני אמצא את עצמי או איך. הלוואי שזה רק עניין של מינון התרופה. הלוואי שהגדלת המינון תעשה כבר משהו. כי אני קפואה ואני לא מצליחה לזוז. אני סוג של מתה חיה.

אני לא יודעת איך להניע את עצמי, לא מוצאת את הכוחות, גם לא להכריח את עצמי.