ושוב אני נכנסת לכאן ומבינה יותר ויותר שאני לא יכולה למחוק את הבלוג הזה, לא יכולה למרות שאני חייבת..

במשך רגעים ארוכים דיפדפתי עכשיו בפוסטים בבלוג כאן..

דיפדפתי בחודשים ארוכים, שנים שעברו ..

אני כל כך מתגעגעת אליך מלאך, כל כך אבל כל כך מתגעגעת.

אם רק היית יכול לבוא לקחת אותי כמו אז ,

לים שלי, למקום שלי ..

לדבר שם שעות על גבי שעות,

לדעת שאתה מקשיב לי,

לדעת שאכפת לך מכל מילה ורגש שסוערים בי ..

ואם זה לא יכול להיות כמו אז

אז שרק נתכתב, או שרק נדבר בפלאפון

שרק אשמע את הקול שלך ואשאב ממנו עוד ועוד כוחות,

שרק אעצום את עיני ואבכה מכל כך הרבה אהבה.

אני אוהבת אותך אף על פי שניראה לעולם שלם שהמשכתי הלאה

אתה כאן, בלב ..

כמו שאתה נמצא לפעמים גם במרחק של 5 דק' נסיעה ממני,

אך למולו כבוד אחד חזק מונע מבעדי לעמוד מולך בעיניים דומעות וללחוש שמעולם לא הייתי זקוקה לך כמו עכשיו..

 לעולם תישאר המלאך, השליח..

לעולם לא תבין עד כמה אתה חסר לי כאן , עד כמה אני מתגעגעת.

אני מרגישה שאני מאבדת את עצמי בתוך כל ההתחלה החדשה הזו,

אבל הבטחתי לעצמי שהכל ישתנה,

הבטחתי שלא אוותר על החיוך שלי, שאלחם על שמחה אמיתית וכנה..

הוא אהב לראות אותי מחייכת.. אז לפחות בשבילו :)

אבא שבשמיים, רק ברכני ותן לי כוח .. אל תוותר לי

 אני זקוקה לך, אבא שבמרומים.