עכשיו כשאני חושבת על זה הגיל הזה (17) לא מי יודע מה...כבר מההתחלה הוא התחיל כטרגדיה...הכל חרא בו, לא יודעת למה, אבל הוא כזה יצא דפוק...ואני כל כך חיכיתי ליום הזה שאני אהיה בת 17 ובסוף..שבוע לאחר היום ה"חשוב" הזה אחח לא יודעת, אני מדברת, מדברת אבל שום דבר ממשי, כאילו לא משהו מובן, מדברת עקיף...וזה בגלל שאני לא יודעת איך להסביר..טוב אני בכל מקרה לא יודעת איך להסביר את ההרגשה, פשוט מרגישה חרא, נסיים, נקצר, כי שמעתי תלונות שאני כותבת הרבה (אפילו שזה הבלוג שלי ויש לי אותו בשביל לכתוב ולכתוב)..

זאת שעה מאוחרת אז אני לא אשים תמונות, טוב לא שעה מאוחרת אני פשוט עייפה...את התמונות אני אשים בפוסט תמונות מחר..או אולי מחרותיים...אין לי כוח לכלום פשוט....אז לילה טוב לכם...