אויי כמה זמן לא נכנסתי..כמו תמיד מזניחה את הבלוג...אבל הנה חזרתי מקווה שאתחיל לעדכן רצוף.. (חחח כמו תמיד רק מקווה)

אז...מה חדש? אממ אני וחבר שלי כבר 8 חודשים נהיה בשבוע הבא..וגם עבדתי הריי בלובי של המלון "דן- אכדיה" בהרצליה בחופש הגדול אז הנה חזרתי מאתמול בערך..נו טוב מיום שישי אבל אני לא ממש מחשיבה אותו...

אז סיפרתי כבר על חבר שלי ועליי...על הלובי ועל מה עוד נספר..נו טוב נספר על מה שמעיק עליי...אני אספר רק בלי שמות...

מישהי ביקשה ממני לנסוע איתה לחבר שלה שגר בעיר אחרת..אז אני תיכננתי לנסוע אפילו שלא ממש היה לי כסף.היא אמרה שתשלם עליי..ואני בדיוק שבוע שלא עבדתי..ולא הצלחתי להשיג משמרות לעבודה..אז..התקשרו אליי ואמרו לי שאני אצא לעבודה כי חסרים מלצרים..ואני כולי שמחתי.. והתחלתי להתארגן..והכל הה טוב..עד שנזכרתי שהסכמתי לנסוע איתה...ואני יודעת שזה היה ממש לא הזמן הנכון להיזכר ושנזכרתי מאוחר מדיי...(בהסעה לעבודה) אבל מה אני יכולתי לעשות..שכחתי לגמריי...אני נורא מפגרת בדברם האלה..אני שוכחת תמיד הכל..למשל עבדתי אתמול בלובי ושכחתי שוב לקחת צ'ק של מישהו מהלובי...נו אמרתי שאני שכחנית... אז גם חשבתי בעצם..הריי מה אני הייתי נדחפת שמה?! הריי אני לא קשורה אליהם...ולפני זה החברה שלי תמיד הייתה אומרת לי ש"מה את דוחפת אותי לשמה להיות עם החבר שלך ועם החברים שלו...אני לא קשורה" ורגע מה אני קשורה לחברים שלה..ומה שהכי גרוע בסיפור שהיא רצתה שאני אבוא רק בגלל שחברה שלה לא יכלה לבוא איתה..והיא לא יכולה לנסוע לבד..כי חבר שלה יביא חברים שלו..אז מה אני קשורה פה?! אתם בטח שואלים.. אני הייתי צריכה לבוא כדיי להחליף את מקומה של החברה שלה..כדיי שהיא לא תהיה לבד איתם..מה זה לא גסות רוח?! אבל טוב מה אני יכולה לעשות..אני עוד ניסיתי להשלים..אתמול התקשרתי למישהו שמסתובב איתה ועם האנשים שמה..ושאלתי אותו אם הם יהיו בחוץ..והוא אמר שהם בחוץ אני אמרתי "אני באה חכו לי".. אז אני באה לשם אחרי 5 דקות ואין אף אחד שמה...אז התעצבנתי והלכתי הביתה...אני עייפה הלכתי אליה והם הבריזו לי...

אממ ועכשיו אם יתחילו הלימודים יהי לי מ'זה קשה..גם לעבוד וגם ללמוד...וגם מה שהכי מעיק עליי..שאני לא אראה הרבה את טוליק השבוע..רק ביום שלישי ושבת...וזהו... :(

נו טוב נראה מתיי אעדכן בפעם הבאה..ותמונות לא יודעת מתיי אשים...כי הפלאפון שלי מסרב להעביר תמונות למחשב..חחח