miss. independent

ניזכרתי ביום שהייתי בכותל.

ניזכרתי גם במה שביקשתי שם.

ניזכרתי באיך שהתפללתי,באיך שבכיתי על הכותל.

משהו שבחיים לא עשיתי,בחיים לא שמתי את הידיים שלי בידיי הכותל ובכיתי.

והפעם זה קרה.

ניזכרתי באיך שציפיתי שאלוהים באמת יקשיב לי,

ניזכרתי בזה שרציתי כ"כ להיות במקום בו ביקשתי בתפילה.

אני שמחה להגיד שהגעתי אליו.

לא,זה לא היה להרבה זמן.

גם לא ל24 שעות.

אבל הייתי שם.

נוכחתי לדעת שאלוהים הוכיח את עצמו אז.

הוא כן.

הוא שמע אותי.

למרות הכל אני והוא מתרחקים.

כ"כ לא מאמינה שאחרי כל מה שעברנו,

מספיק פצע אחד של העבר כדיי שנרגיש מופרדים.

כ"כ מתגעגעת אליו,

כ"כ מתגעגעת לכל מה שקשור אליו,

גם אם לא היה לי את כל זה רק לימים ספורים ...

אני שבורה.

אלוהים,

מתי תאמר לה סוף סוף דיי?

טוטי.

3\\\\\\>