miss. independent

כמה אלימות כמה עצבים
באיזה רחמים גדולים אני
מפנק אותי
כולם סובלים מאהבה מאוד
תתחנני אלי היום בלילה
תבכי עלי הרבה.

כמה שקשה אני תמיד מרגיש
שזה עוד כלום שיש הרבה
יותר נמוך
אני נבהל ובורח
אני לא יודע להיות שמח
גם לא להיות עצוב

עולם קשוח
אני יכול עליו
רק עם כוח
רק בבעיטות למוח
שישרף הכל בלחש
תתחנני אלי
תתחנני אלי

לחלון שלך הייתי מנגן
עם גיטרה ופרחים
דמעות וגשם

......

אני פשוט לא רואה את עצמי מרוצה מהכל.

לאט לאט נמאס לי.

אבל הרגעים האלה שמנתקים אותי מהכל מזכירים לי כמה טוב זה השקט שלך והמחשבה שזאת רק את בעולם הזה.

אשליות.

כן,הם כ"כ מתוקות.

אבל הם אשליות.

למה המציאות הזאת חייבת להיות כ"כ כואבת?

מתוסכלת.