miss. independent

כמה דברים מתבהרים להם.

אחד פה ואחד פה.

שתיקה.

מרחק קטן שמפריד המון.

הרצון לדבר,לשתף,לצחוק..

שום דבר מכל אלה.

שתיקה.

שתיקה.

שתיקה.

השתעלות קלה,

ואז שוב שתיקה.

הליכה מפה לשם,

חזרה למקום הרגיל.

שתיקה.

טלוויזיה נדלקת,

צפייה.

הטלוויזיה כבר לא מעניינת.

קמה,

הולכת,

עולה למעלה.

הכל כמו כל הימים בזמן האחרון.

ויכולתי לתקן.

טיפשה.

בעצם אולי גם הוא לא כ"כ בסדר.

הדבר היחיד שמפריד - אגו.

איפה הימים שלימדתי את עצמי שבמשחקי כוחות אף אחד לא מנצח?

אף פעם לא הרגשתי חייבת ועכשיו אני כן.

שונאת את כל הרגשות האלה שמציפים אותי בזמן האחרון.

אני רוצה לברוח לאיזה אי ושאף אחד לא ימצא אותי שם ולהיות הכי חופשייה ולא חייבת שיש.

אוף.

טוטי.