הרבה קרה בשבוע הזה.
הרבה דברים נהרסו,הרבה דברים תוקנו.
אני לא יודעת איך לתאר את החיים שלי בשלב הזה.
סופת הוריקן שקטה אך גם עצבנית.
אבל ממתי סופת הוריקן יכולה להיות שקטה?
זאת רק אשליה.
רק אשליה שהיא שקטה כי אני נמצאת בתוך מקום מוגן ושקט כמו להיות בבית שיש סופה בחוץ.
אני לא מרגישה שמה שיש לי בידיים זה שקרים,
אני פשוט מרגישה שאני צריכה להחזיק כמה דברים בציפורניים ואני לא רוצה שזה יהיה ככה.
טוב לי הרבה אבל גם יש את הרע.
עם כל טוב בא גם הרע ואני יודעת את זה.
לפעמים אני מסתכלת על הרבה דברים שנהרסו מזמן ועד עכשיו לא תיקנתי.
אנלא יודעת אם מתאים לי לתקן כי עד עכשיו זה לא היה מספיק חשוב כנראה.
אבל אם עכשיו שמתי לב לזה סימן שהגיע הזמן,
ות'אמת? ת'אמת שאת הגבולות שלי מזמן חציתי.
ולזה שמתי לב רק בחודשים האחרונים.
אני לא רוצה שהחופש הזה ייגמר לעולם.
כמה שאני משקיעה בלימודים ואני רוצה להצליח אין לי כוח לזה באיזה שהוא מקום.
צריכים להקפיד,לשבת בבית,לאהוב את מה שאני לומדת
ואני פשוט לא בנאדם כזה.
אבל אין ברירה !
ואני יודעת את זה.
טוב לי שאני יודעת את זה.
לפעמים אני רוצה גם להעלם,
לפעמים אני רוצה לחיות על אי בודד ולאכול כל היום בננות כמה שהקובות של סבתא יהיו לי חסרות.
לפעמים אני לא מבינה למה התחלתי מפה ואיפה אני אסיים אחרי הכל?
זה גורם לי לשכוח את כל מה שעברתי וזה לא בהכרח אמור להיות דברים רעים וקשים
אבל גם בזה יש חלק.
טוב לי לדעת שהחיים האלה מחייכים אליי בכל מיני מובנים אבל לפעמים גם מעקמים לי פרצוף.
ואת זה,את זה אני צריכה לתקן.
בא לי לצעוק לשמיים שהכל יהיה בסדר ולהאמין לעצמי.
בעצם?הכל טוב לי עכשיו.
אנלא חושבת שמה שאני מספרת פה זאת בכיינות,
כלל וכלל לא.
זה סך הכל התפרקות.
ואני אגיד שוב,
אני לא מסלקת אף אחד מהקריאה פה,
אני פשוט מבקשת שאף אחד לא ישפוט אותי פה
כי זה המקום שלי
ולמי שלא טוב לו?
שלא יקרא.
אני אוהבת אותו.
כן,הוא טוב בשבילי.
והוא אוהב,ההוכחות ניתנות לי כל יום ויום.
3>
[555]
בבלוג זה
בכל הבלוגים
