הרבה זמן שלא כתבתי כאן, רציתי לכתוב אבל לא יצא או סוג של עצלנות.
מהפעם האחרונה שכתבתי קרו כ"כ הרבה דברים,
הפטור שלי בצבא הסתיים גייסו אותי בשיחת טלפון יום לפני, נכנסתי להלם הייתי צריך להכין הכל בפחות מ24 שעות. הגעתי לתל השומר ואחרי יום ארוך אני על מדים ירוקים וחדשים, נראה כמו חייל צעיר שהתגייס ללא ניסיון, ללא תג יחידה ועם כומתת בקום, הייתי בהלם לא ידעתי מאיפה זה בא לי, לא באמת חשבתי שאתגייס. רצו לשלוח אותי לקצין מיון וכל הזמן התלוננתי על כאבים חיכיתי שבוע לפגישה עם קרדיולוג שבוע שהלכתי וחזרתי כל יום מהצפון לתל השומר, עד שבאמת פגשתי את הקרדיולוג ששיחרר אותי לעוד 3 חודשים. זה כ"כ מעצבן תנו כבר 21 וזהו, למה אני צריך להרגיש תקוע בחיים שלי? אני מחכה לועדה רפואית בבקום עם כל האנשים שהתגייסו רק אתמול ושואלים אותי מה מתי התגייסת? אנשים ניסו לעוף עלי שאולי אני צעיר ואני כזה "אני כבר שנה ו8 בצבא" מה אז למה? כאילו מבחינה אחת הרווחתי פה שנה וחצי מחוץ למסגרת משהו שאנשים אחרים היו חולמים עליו אבל זה ממש תוקע את החיים! רצו לקדם אותי בעבודה ולא יכלו בגלל הצבא אז קידמו מישהי אחרת כי צריכים את התפקיד עכשיו ולא בעוד חודשיים אחרי שאקבל תשובה אם אני חוזר או לא.
אני מתחיל לחזור קצת ללימודים אני צריך לחזור להשקיע הרבה זמן לא הלכתי מאז שקיבלתי את הקידום למדריך קורס. התחלתי גם לחפש מקומות לשיפור בגרויות אבל שוב אני תקוע ולא יודע איך לעשות את זה בגלל הצבא, אני לא יכול פשוט לבוא ולהירשם כי אם יגייסו אותי מה סתם נרשמתי? סתם הוצאתי דמי הרשמה? הצבא הזה כ"כ תוקע אותי. אבל הקטע ש21 נפשי אני לא רוצה להוציא כי ישאר לי כולה שנה אחת להיות במסגרת הצבאית.
שבוע שעבר טסתי לפראג עם ההורים, היה ממש נחמד אבל משום מה לא התלהבתי או הרגשתי שממש נהנתי, אולי בגלל שזה היה עם ההורים? אולי בגלל שפראג לא הדהימה אותי כמו ברצולנה כמעט לפני שנה? אני לא יודע.
אני עדיין מרגיש מרוחק מאנשים, אני עדיין לא מרגיש שיש לי מישהו קרוב שבאמת יבוא לקראתי שאצטרך, עדיין לא מצאתי מישהו שאפשר לסמוך עליו בהכל, כמובן שיש את הבודדים האלו אבל זה עדיין לא חברות של 100% אלא חברות טובה אבל שונה. אני לא יודע להסביר חסר לי, חסר לי חסר לי.
התחלתי סוג של שינוי ודרך חדשה עם עצמי מקווה שאצליח ושהתוצאות יהיו בהמשך.
שבוע טוב לכולם:)
כינוי:
מישהו חמוד:)
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
