X יקר,

לפני כמה ימים פרסמתי בפייסבוק משהו שממש הבהיל אותך. טענת שבכית יומיים עד שהבהרתי את עצמי. 

מה קרה? הבנת שיכול להיות שאתה מפספס אותי? שאני לא אחכה לך לנצח? יופי.

אז ככה, אני אוהבת אותך. עד מאוד. אבל, יש גבול לכל תעלול. אני אשמח כשתחזור. באמת. ואני מקווה שאם אתה חוזר, אז אתה יודע שזה בכל הכח וכדאי שתתכנן על טבעת. אבל עד אז... אני אעשה שטויות. לא רק לך מותר. אתה נותן לי לחכות, אז אני לא אחכה יותר. תורי לחיות, לטעום קצת אנשים אחרים, לראות חיים טובים בלעדיך. מקסימום... אני אמצא מישהו יותר טוב ממך.

אז רציתי לספר לך שאתמול יצאתי עם איזה בחור. בגילנו, אבל כבר גרוש. שבור כמוני, אבל מתמודד עם זה יותר טוב ממני.

הוא לא יוצא לי מהראש מהרגע שאמרנו לילה טוב. החיוך שלו, הריח שלו, העיניים החומות החודרות...מעניין איך זה ירגיש כשזה יקרה.

אני מתרגשת כמו ילדה קטנה. מזכיר לי קצת את ההרגשה שהיתה לי איתך עד שנפרדנו. וגם לפעמים אחרי כשידעתי שאתה בא לדבר.

חושבת מה אלבש בפעם הבאה שניפגש?

ומתי זה יהיה בכלל?

הוא ינשק אותי? וואוו חסר לו שלא...

כדאי שאלבש תחתונים יפים. כן, אני יודעת איזה והם אפילו לא בכביסה.

אאהה כן וצריך לסדר את הבית ולהסתיר כל דבר שקשור אליך. כי לא נעים.

אני מקווה שאתה מבין שלא משנה כמה אני אוהבת אותך, כל יום שעובר אתה מאבד אותי עוד קצת. וכמה שתחכה יותר, כך תצטרך להתאמץ יותר אם אתה באמת רוצה אותי חזרה כמו שטענת. שברת, פאקינג תתקן.

מילים לא מספיקות יותר. הגיע הזמן למעשים. 

עד אז... 

שלך,

אבל לא לתמיד. וכרגע גם ממש לא שלך. מבחירתך

אז... שלך בדימוס.

אני.