היום לפני שנה יצאנו אני, אתה והזונה לראות את המטס. הרעיון להזמין אותה היה שלי, אבל זה היה לפני שידעתי שמשהו קורה ביניכם, אם משהו אכן קרה בזמן ההוא. (הרגע כמעט שלחתי לך הודעה לשאול אם ביום העצמאות ההוא כבר... זה כבר מה שהרגשת כלפיה).

היה לנו ממש כיף. יש אפילו תמונות שיוכיחו. טוב, לפחות היו, כי מחקתי אותן מהפלאפון ואני לא יודעת אם יש עותקים איפשהו.

אחרי המטס, הלכת אליה כדי ללמוד למבחן שהיה לכם. השארת אותי לבד, שוב, כדי להיות איתה.

אני רק רוצה לדעת אם אתה חושב עלי. אם אתה עדיין מתגעגע. אם כואב לך. אם אתה מתכוון לחזור בקורב. אם אתה פאקינג מבין את הטעות שעשית כשברחת מהבעיות במקום לתת לי לעזור לך להתמודד איתן.

לכל אלה אני מקווה שהתשובה היא "כן", כי אני מתחרפנת. עבר חודש מהפעם האחרונה שהראת סימן חיים ובאת לקחת את נעלי הצבא שלך. חודש מהפעם האחרונה שראיתי אותך. חודש מהחיבוק האחרון, שבו סירבת לנשק אותי אבל לא התביישת להגניב ליטוף לחזה (פושע). חודש מהפעם האחרונה שגרמת לי לצחוק. הייתי מוסיפה שגם לבכות, אבל זה לא הכי נכון כי היום בכיתי כשראיתי את המטס לבד מהמרפסת. 

עוד שבוע זה 9 חודשים מאז שארזת את עצמך (לפחות חלק, כי הארון שלי עדיין מלא בבגדים ודברי שלך...) ועזבת. אתה יודע מה יכולתי לעשות בזמן הזה? יכולתי לייצר בנאדם. עם כל המכלולים הפועלים. ואני אפילו אחטוא ואומר- יכולתי לייצר בנאדם שהוא שילוב של שנינו. אבל אני לא אחשוב את זה אפילו כי זה פשוט לא יקרה בקרוב אם בכלל.

מצד שני, אני חייבת לציין שאני מבינה את הצד שלך. אתה חושב שלהישאר ולהמשיך לעשות את מה שעשית אז זה יותר גרוע מלעזוב ולהתמודד עם הדברים לבד. אני מכירה אותך ויודעת שזה מה שאתה חושב. אמרת לי יותר מפעם אחת שעזבת לא כדי להיות איתה, אלא כדי להיות איתי. אבל זה כבר 9 חודשים כמעט שאני לא רואה מזה כלום. כבר כמה זמן שאתה טוען שתחזור, שאתה מתגעגע וכל השיט הזה שאתה כל הזמן אומר, אבל אם זה כבר שם, איפה אתה?? למה אתה לוקח את הזמן? מחכה לעזוב את העבודה כדי שתוכל למחוק אותה מהחיים שלך? מחכה לסיים תואר כי אני אפריע לך בזמן הזה? מחכה לארוע משמעותי כמו קבלת התואר שלי או סיום הקורס כדי לעשות משהו דרמטי? fuck that and fuck you, אין זמן יותר טוב מההווה.

אני לא בטוחה מאיפה בא המרמור הזה ביומיים האחרונים. זה או בגלל התקופה או בגלל שאני חרמנית ממש ובינתיים כל סקס שהיה לי היה גרוע וזה בלשון המעטה. בכל מקרה אני רוצה אותך לא רק בגלל הסקס. אני רוצה אותך בגלל מי שאתה. בגלל שאני אוהבת אותך.

אני עדיין אוהבת אותך טמבל.

*********************************************

אתמול הייתי בהר הרצל בזמן הטקס המרכזי. למעשה, הייתי בטקס עצמו וזה היה מעבר למרגש. לבושה במדים, בתפקיד, הצדעתי בזמן הצפירה (שכמעט קרעה לי את עור התוף מרוב שהיא היתה חזקה) והרגשתי את כל העור שלי הופך לעור ברווז. לרגע חשבתי שאם לא הייתי עם כובע, השיער שלי על הראש היה עומד. הרגשת מחנק בגרון בזמן "אל מלא רחמים". החזן הראשי של צה"ל הוא פשוט משהו מיוחד, הוא עושה לי צמרמורת ורצון עז להתכרבל לכדור ולבכות על כל הנופלים שהכרתי וגם על אלה שלא הכרתי. הרגשתי חלק ממשהו הרבה יותר גדול ממני. הרגשתי גאווה על המדים ועל המקצוע שבחרתי. הרגשתי באמת מיוחדת.

*********************************************

"ואולי, מחר יהיה יותר טוב,

את תראי

מחר יהיה יותר טוב

בשבילי...."

כיף שיש לי קצת זמן לשכב במיטה ולא להרגיש צורך לקום ללמוד.

כיף להתעורר בלי שעון מעורר. 

והכי כיף, זה לדעת שכמעט נגמר לי הנייר טואלט.