אז מה נגיד... ביקשת שלא אוותר עליך. אמרת שעכשיו אתה יודע מה אתה צריך לעשות ואתה רק מבקש ממני לא לוותר עליך. זה היה בתחילת החודש. מעניין כמה זמן זה ייקח הפעם... פשוט אני זוכרת מין קטע כזה שלפני איזה 10 חודשים כבר הצהרת שזאת היתה טעות לעזוב ושאתה אוהב אותי ורוצה לחזור, אבל לא מסוגל עדיין. אז חיכיתי ולא וויתרתי. ואני עדיין.

שתדע אני זו שאוהבת אותך גם כשאתה נותן לי את כל הסיבות בעולם לא לאהוב אותך. אני היחידה שלא וויתרה. אני זו שעובדת כל יום עלינו למרות שאנחנו כבר לא קיימים, מתוך תקווה שנחזור להתקיים.

אומרים שאחד מהדברים היותר קשים בחיים זה ההחלטה אם לברוח או להתאמץ. אני לא ברחתי. אני מתאמצת. אני ממש מתאמצת לא לזרוק לך את הדברים מהמרפסת. מזכירה לעצמי את הדבר המקסים ומעצבן שאמרת "הם שם כי זה המקום שלהם. שם הם צריכים להיות." אני רק לא מבינה למה זה המקום של הדברים שלך, אבל אל שלך. וזה היה החלק המעצבן. שאתה לא יודע להסביר איך זה שעדיין לא סגרת את עצמך. אני כבר זקנה ולא אחכה לעולם... אהבת חיי והכל, אבל בסוף אני אצטרך להתקדם בחיים.

אוטוטו שנה.

אוטוטו מסיימת את הקורס.

אוטוטו התחלה חדשה-ישנה.

אוטוטו נשברת.

אוטוטו מוותרת.

________________________________

אז עכשיו שיש לי קצת זמן פנוי לעשות דברים, אני חוזרת לטפח את הצד היצירתי שלי. אני מכינה מלא דברים וזה ממש כיף לי! אז אני לא *הכי* מוכשרת בעולם, אבל זה יוצא מספיק יפה כדי לקבל מחמאות.

וחזרתי לקרוא ספרים. 

איזה כיף זה להיות בוגרת עם חיים לא רעים בכלל. הכל טוב. כמעט. 

מתכננת את הקעקוע הבא שלי. חוסכת ומתלבטת עד החורף. יאללה שיהיה כבר חורף.

אנשים הרבה יותר חכמים קבעו שאם אני אוהבת משהו, או מישהו, עלי לשחרר אותו. 

שיחררתי. אני כל כך שלמה עם זה היום. 

האמת, הוא שיחרר אותי. לקח לי המון המון זמן להחלים ולהבין שזה הדבר הכי טוב עבורנו.

אם וכשהוא יחזור, הוא יחזור שלם. הוא יחזור מבין. הוא יחזור בוגר. וכרגע באמת נראה שיחזור. עם כל הקיטצ', האהבה תנצח.

אני אגיד את האמת, זה לא הדבר הכי בריא בעולם עבורי להמשיך לתת לו אחיזה מסויימת עלי וזה לא נכון מחשבתית לאפשר לו לתקשר איתי. זה לא חכם.

אבל הרי ידוע שאני טיפשה מאוהבת. אז כל יום לפני שאני נרדמת, או כשאני מתעוררת בבוקר ורוצה למשוך עוד כמה דקות של עיניים עצומות במיטה אני מדמיינת איך הוא יחזור. 

"היי את. אני יכול לנשק אותך?" או "החלטתי להילחם על הזכות להיות שלך לכל החיים" או...לא יודעת יש כל כך הרבה סיטואציות. בחלק הוא מפתיע אותי כשאני בדירה, בחלק הוא מתקשר, בחלק זאת פאקינג הודעת וואטסאפ. בכולן אני מדמיינת את עצמי חזקה עם חיוך של "סוף סוף! אבל לא יהיה לך קל". במציאות אני יודעת שאני אתחיל לבכות משמחה. כמו בפעם הראשונה שהוא אמר שהוא רוצה שנחזור ואז לא קרה עם זה כלום. יש כמה פעמים שדמיינתי שהוא בא לדירה ואני שם עם מישהו... או שאני טורקת לו את הדלת בפרצוף. אבל הסיכוי לזה מזערי כי אני כבר פחות כועסת. היום אני מקבלת. 

מה שעוד חשוב, ואולי משפיע על הדרך שבה אני חושבת, זה שעד כה לא שכבתי עם מישהו שבסוף אמרתי לעצמי "וואלה טוב". עד כה היו חרטות, רגשות אשמה, דברים מוזרים כמו ליקוקי רגליים (פאקינג שיט NO) ואכזבות מגודל. ואני חרמנית. אגב, אין סקס בפגישה ראשונה. תשקיע במינימום דייט אחד ונדבר על האופציה לראות את התקרה של חדר השינה שלי. שהיה פעם שלנו, אבל עכשיו הוא לחלוטין רק שלי. 

אאהה כן... ותלמדו פאקינג לנשק! מה עשיתם מגיל 16 אם לא לרצות לזיין? בשביל לזיין בחורה צריך לנשק אותה ככה שיעוף לה הסכך והתחתונים ינשרו מעצמם. מנשק גרוע- no sexy time for you!

מי שמעוניין בשיעורי צרפתית, אני מוכנה לעזור

התחלות חדשות הן תמיד משהו מבורך.

נכון, נוח לנוח על כריות העבר או להישאר איפה שמכירים. ראיתי את זה הרבה וגם עשיתי את זה בעצמי. נשארתי בעבודה נוחה בלי הרבה אופציות להתקדם. משכתי את התואר שנה נוספת פשוט כי אני יכולה וזה לא כזה רע. נשארתי ומשכתי מערכת יחסים שלא עבדה ב-100% לקראת סופה (לא באשמתי! הרצפה היתה עקומה!). עשיתי את זה.

ועכשיו... זינקתי בקפיצת ראש לתוך משהו חדש ושונה לגמרי. או יותר נכון השלכתי את עצם קיומי לתוך מערכת לכל החיים.

דבר ראשון, אני רווקה ואני קצת אוהבת את זה. בצורה הכי פשוטה- אני בוחנת את עצמי מול גברים ומגלה כמה אני שווה, ומסתבר שאני פאקינג שווה. כמובן שאני אשמח לחזור למציאות הקודמת הישנה והטובה. אם זה יקרה אני לא אגיד לא.

דבר שני... מצאתי עבודה של ילדים גדולים שדורשת ממני המון מחוייבות מכל הבחינות. לימודית, פיזית, מחשבתית, זמנית... הכל. יש לי עכשיו תקופה שבה אני חייבת לתת 100% מעצמי ללמידת מקצוע. זה יותר ממקצוע, זאת דרך חיים. אין לי זמן לאנשים שהם לא אני, אני בונה את עצמי מחדש. קבלו אותי בגרסא המשופרת. אנוכי 2.0. בסוף ההסמכה אני כבר אהיה 3.0, או לפחות כך אני מקווה.

אגב, אם הוא ירצה לחזור, הגרסא החדשה שלי לא תתמוסס כל כך בקלות. תידרש כאן עבודה כדי לפצות על מה שעברתי.

אחת המסקנות הכי חשובות שיש לי מכל מה שקרה לי בזמן האחרון... בעיקר הפרידה ממי שהחשבתי כאהבת חיי, כחצי השני שלי, חבר ומאהב ובעצם מחצית מעולמי, היא פחות או יותר הדבר הכי טוב שקרה לי מאז שפגשתי אותו. ת'כלס.

רבים ישאלו את עצמם "וואלה? בהתחלה הגדרת את זה בתור הדבר הכי גרוע שקרה לך בחיים..." נכון. ככה הגדרתי את זה בהתחלה. אבל היום אני רואה דברים כבר לא דרך עיניים אדומות מבכי ולא דרך לב מרוסק. אני רואה דרך האיזולירבנד חבלה (יש לי סטנדרטים!) שמדביק את הרסיסים ומעטפת ההגנה החדשה שצמחה מסביב ועיניים עייפות מלמידה. אני רואה את הערך שלי. אני משקיעה בעצמי ומעלה את שווי הנדל"ן. איכפת לי ממי שנמצא בחיים שלי וראיתי מי האנשים שבאמת איכפת להם.

התבגרתי והתפכחתי.

אני מקווה שהוא גם עובר תהליך דומה ואולי אקבל גרסא משורגת ובוגרת שלו. כל עוד הוא לא עבר את זה, שישאר רחוק ממני.

וזהו, צריכה לחזור ללמוד ולשנן ולחרוש כי אני רוצה להצטיין הפעם. אני רוצה להיות הכי טובה כי אני באמת כזאת.

and fuck everything. I'm the best ever!!