הגבול בין החוץ לפנים כל כך דק, שקוף, שברירי,
ועדיין, הוא שם.
דברים נכנסים ויוצאים, נכנסים ויוצאים, כל הזמן,
אבל המשמעות שלהם אפסית.
מעין תחושה של ניתוק, תלישות מהמציאות.
ביטחון.
אולי בגלל אלו, אני שומרת עליה.
על הבועה שלי.