לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

Bleep


מאחורי חיוך עצוב


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


2/2006


איפה עובר הגבול הזה?

מתי אני אמורה להבין שזהו, מספיק, זה כבר לא טוב?

ואפילו אם לפעמים זה מרגיש הכי נכון ואמיתי.

ואפילו אם כבר אכלתי חצי מהחפיסה, אני אקח עוד קוביה של שוקולד.

ואפילו אם המים במקלחת כבר רותחים, אני לא מקררת אותם.

ואפילו אם לנשוך את השפתיים מתוך הרגל מתחיל לכאוב, אני ממשיכה.

ואפילו אם אני צוללת, האוויר נגמר והדם זורם לאט, אני אצלול עמוק יותר.

ואפילו אם בא לי לצרוח כל כך חזק, אני שותקת.

אפילו שזה מכאיב לי, מעליב אותי, מרגיז אותי, מרתיח אותי,

אני לא אומרת דבר. ונותנת לזה לגעוש בתוכי.

 אני ממשיכה לחייך, מהנהנת בחן, והולכת הלאה.

 

 

 

נכתב על ידי *נעמה , 13/2/2006 19:50   בקטגוריות טעויות  
9 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט



כינוי:  *נעמה

בת: 47





© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות ל*נעמה אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על *נעמה ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)