אספתי חופן חול בידיי.
והלכתי. שעות, ימים וחודשים.
מדי פעם הכנסתי את ידי והחול החפון בהן
אל תוך מי הים המלוחים- כדי שהחול ישאר דחוק והדוק.
כדי שכל גרגיר יהיה צמוד למשנהו.
והמשכתי ללכת.
שעות וימים וחודשים.
מנסה להשאיר את כל הגרגרים אסופים יחד.
מנסה שלא יתפרקו.
וכשהתאדו שוב המים מהחופן,
ויבשו כל מי הים,
נשארתי חסרת אונים. אובדת עצות.
ידעתי שעליי לספוג את החופן במים.
ולא יכולתי.
לאט לאט, ניתק גרגיר יבש אחד ממשנהו.
הרגשתי כיצד הם חומקים להם.
ניסיתי להדק את החופן בחזרה-
והתעייפתי.
נותרתי עומדת ללא כוחות, וללא גרגרי החול
שעליהם כל כך ניסיתי לשמור יחדיו.
הרגשתי כיצד הכל מתפורר לי בין האצבעות.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
