לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

Bleep


מאחורי חיוך עצוב


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


קטעים בקטגוריה: . לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .


עצמתי את העיניים כדי לעצור את הדמעות

וההרגשה בנסיעה חזרה הייתי כל כך חזקה וצלולה.

כאילו באמת קפצתי.

 

קפצתי למים והקור העלים ממני כל הרגשה שהייתה לי.

פתחתי את העיניים וראיתי צללים מטושטשים.

הדם זרם לאט ורציתי כל כך לצאת, ולנשום,

ולא נתתי לעצמי.

הרגשתי חסרת אונים לחלוטין. אבל בשליטה.

צללתי עמוק יותר והרגשתי איך הכל מתעמעם סביבי.

שחיתי למעלה הכי מהר שגופי התשוש אפשר לי

ושאפתי אוויר בהיסטריה.

הסתובב לי הראש ורציתי רק לבכות.

 

פקחתי את העיניים והסתכלתי החוצה.

בהיתי בנוף המתחלף במהירות

ונזכרתי בדברים. דברים שנאמרו.

 

 

 

 

אבל בעיקר באלו שלא.

 

 

נכתב על ידי *נעמה , 30/7/2006 20:39   בקטגוריות טעויות  
8 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




אני עייפה מלבכות ולבכות ולבכות.

עייפה מלאכול מתוך ייאוש. עייפה מלהתלונן על כמה אכלתי.

עייפה מלהסביר כל מילה שיוצאת לי מהפה.

עייפה מוויכוחים מיותרים.

עייפה מלעצור את עצמי להתקדם הלאה.

עייפה מאמירות שנונות ומתחכמות-

גם אלו שאני אומרת.

אני עייפה מלחפש סיבות לעצב.

עייפה מהשגרה הבלתי פוסקת הזו. עייפה ממשברים לא מוסברים.

עייפה מתירוצים. שלי ושל אחרים.

עייפה מהתחמקויות חינניות או מניפולציות ילדותיות.

עייפה מביקורת מטופשת, ומקנאה.

עייפה מהתמודדות עם אידיוטים שלא רואים כלום חוץ מעצמם.

עייפה מלהרגיש לא שייכת. עייפה מהמלח על הפצעים.

עייפה מאכזבות צפויות. מ"כמעט ניסיונות".

עייפה מפחדים, מדברים לא פתורים.

עייפה משנאה עצמית. הרס עצמי. חוסר הערכה.

עייפה מלרחם על עצמי. מותשת מלרחם על עצמי.

עייפה מכל זה. לא מוכנה להלחם יותר.

לא מוכנה. לא צריכה. לא רוצה.

לא עוד.

 

אני מקווה

 

 

נכתב על ידי *נעמה , 28/2/2006 23:04   בקטגוריות טעויות  
9 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




איפה עובר הגבול הזה?

מתי אני אמורה להבין שזהו, מספיק, זה כבר לא טוב?

ואפילו אם לפעמים זה מרגיש הכי נכון ואמיתי.

ואפילו אם כבר אכלתי חצי מהחפיסה, אני אקח עוד קוביה של שוקולד.

ואפילו אם המים במקלחת כבר רותחים, אני לא מקררת אותם.

ואפילו אם לנשוך את השפתיים מתוך הרגל מתחיל לכאוב, אני ממשיכה.

ואפילו אם אני צוללת, האוויר נגמר והדם זורם לאט, אני אצלול עמוק יותר.

ואפילו אם בא לי לצרוח כל כך חזק, אני שותקת.

אפילו שזה מכאיב לי, מעליב אותי, מרגיז אותי, מרתיח אותי,

אני לא אומרת דבר. ונותנת לזה לגעוש בתוכי.

 אני ממשיכה לחייך, מהנהנת בחן, והולכת הלאה.

 

 

 

נכתב על ידי *נעמה , 13/2/2006 19:50   בקטגוריות טעויות  
9 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




דפים:  
כינוי:  *נעמה

בת: 47





© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות ל*נעמה אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על *נעמה ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)