דרך העיניים שלי.

שוב כאן.

כותבת בבלוג שלי.

הבלוג שפעם, לפני קצת פחות משנה נהגתי לשפוך בו את הכל.

קראתי כמה פוסטים...

אחד מהם, לפני שנה בדיוק.

מדהים,

איך שדברים השתנו ללא היכר.

גם אני...

קראתי דברים טובים מפעם, זה גרם לי להתגעגע.

פתאום ראיתי את כל העצב והשמחה של התקופה המורכבת הזאת,

הצלחתי לראשונה לראות את כל התמונה, כפי שהיא.

הייתי אומרת שזאת הייתה התקופה המכריעה ביותר בחיי עד כה,

שהפכה לי את הכל ועיצבה אותי מחדש.

התקופה שפתחה בפניי תהליך שעדיין לא מובן לי

אם הוא טוב או רע. אולי הוא בלתי נמנע.

אני מדברת על תהליך של פירוק ובנייה מחדש של עצמי,

להשגת המטרה של ביטחון עצמי.

תקופה כל כך רחוקה. כל כך יפה וקשה. אז לא יכולתי להבחין ביופי שלה, לא הייתי מודעת לו.

היו דברים שלא הערכתי.

לדוגמא, הקסם והחן שהיו לי ועכשיו נעלמו. עוד לא מאוחר להחזיר אותם...

עוד לא מאוחר להציל את עצמי.

חזרתי לכאן אחרת.

נראה לי שהרבה יותר מתוסבכת.

פעם כן הייתה לי גאווה עצמית, למרות כל הברבורים שלי.

ידעתי איך לאהוב את עצמי, איך לפרגן לעצמי.

היום, אפילו כשזאת רק אני עם המחשבות, אני עם עצמי, אני לא מסוגלת להיות חופשייה, לזרום.

הייתי דרמה קווין לא קטנה. היו דברים קטנים אך מהותיים,

שמאוד הציקו לי, הרגשתי שמשהו חסר לי, אבל אז לא הבנתי שזה בעצם משהו קטן.

במקום להניח לו, לתת לעצמי להירגע, דשתי בו עוד ועוד, סוג של פורקן שבעצם הכאיב והזיק לי. 

ניפחתי אותו, והוא באמת הפך לגדול. חתיכת טעות, עשיתי הדבר הכי גרוע שיכולתי לעשות,

אבל אני לא מתכוונת לבזבז את הזמן בלהצטער, כי זה לא מה שיעזור עכשיו.

הכל הסתבך.

וגם עכשיו לא ברור לי מה קורה איתי, אם אני פורמת את הקשר או רק ממשיכה לסבך אותו.

אני לא יודעת איך עליי לנהוג...

מרגש לקרוא דברים שכתבת מפעם.

התחושות שלך, המחשבות שלך. כל הדברים שכבר הספקת לשכוח.

זה מלמד אותך על עצמך, על מי שהיית, מאפשר להבין. 

אפשר לומר שיש לי עכשיו המון חומר למחשבה.

עשיתי הרבה טעויות, אבל גם הרבה מאמצים. התמודדתי בגבורה.

היום אני מבינה כמה חשוב לקחת הכל בפרופורציות.

רגעים ותקופות חולפים ונשכחים, אבל הטעם שנותר בפה לא נעלם, גם לא החותמת שהם הטביעו בך.

חשוב להנות. למצות, לנצל כל דקה הכי טוב שאתה יכול.

עד כאן.

נתראה בפעם הבאה. נראה מה יהיה...

מוכרחה לציין שכיף לחזור.  :-)

דבר אחד בטוח לא השתנה - נשארתי חופרת. כמו שתמיד הייתי ולעד אהיה. :-D

אה, ועוד משהו שנשאר כפי שהיה - עדיין אין לי ביטחון עצמי. אבל זה... לא תמיד היה ועוד מעט כבר לא יהיה. :) 

מיטל...

 (תגובות מישהו???)