דרך העיניים שלי.

כל מה שהיה,

נעלם,

וצריך להחזיר :

1 ) שמחת חיים

2 ) גאווה עצמית

3 ) ביטחון עצמי

4 ) דימוי עצמי, כמו שצריך...

5 ) כבוד עצמי

אולי כמה מהדברים פה נראים לכם אותו דבר,

אבל זה לא ככה. אלה דקויות, אך הן מאוד משמעותיות !

וזה שאני מבינה את ההבדלים בין כל הדקויות האלה מראה שאני

דווקא שולטת לא רע בכלל בעניינים.. ;)

אממ..

אני רוצה לשתף אתכם במשהו ששמתי לב אליו אתמול.

אתם מכירים את השיר "מה איתי" ? זה שמאיה רוטמן שרה בגמר כוכב נולד 4...

בקיצור, שרתי לי אותו להנאתי, סתם כך, כי אני אוהבת לשיר.

יש בית אחד שהולך ככה

מה איתי

מה איתי

מה איתי

איפה שכחתי את שמי...

ועוד בית -

מה איתה

מה איתה

מה איתה

איפה שכחתי את שמה...

בעוד אני שרה, שמתי לב שכאשר אני מגיעה לבית שמדבר "עליה"

אני מרגישה הרבה יותר חופשייה,

לעומת זאת, כשאני שרה את הבית שמדבר "עליי" פתאום יש לי הרגשה

של אי נוחות, הרגשה מוזרה כזאת.

כלומר,

כשאני חושבת על עצמי, יש לי הרגשה של כישלון, של בושה במי

שאני, אי נוחות, אפילו התכחשות לעצמי...

זה נורא.

אבל לפחות סוף סוף הצלחתי לרדת לעומק העניין של מה מרגיש מישהו חסר ביטחון...

פתאום קלטתי שזה טבוע ומושרש בי בצורה כל כך עמוקה, זה הבהיל אותי.

אני לא יודעת איך אפשר לשנות את זה.

אני בספק אם יש מישהו שיודע...

אני לא יודעת אם אפשר בכלל לשנות דבר כזה מהותי באמת...

אולי פשוט צריך ללמוד לחיות עם זה... ?

אבל אני לא רוצה !

אני לא רוצה חיים כאלה.

חיים עם רגשי נחיתות הם חיים הרבה פחות מאושרים ושמחים. אתם לא מבינים...

חיים שכאלה - שתמיד, בכל זמן, תרגיש באיזשהו מקום אומללות.

אני צריכה להרגיש טובה איך שאני.

לפעמים אני תוהה אם המאבק הזה (אשכרה מאבק) להשגת ביטחון עצמי,

אינו אלא תירוץ לשנות את עצמי...

אני אנסה להסביר.

עזבו, כתבתי, מחקתי, ניסיתי, אבל לא הלך. לא מצליחה להסביר, מרימה ידיים.

אוף, אני שונאת לשבור את הראש ! אבל אולי זה חשוב ?

טוב, אני אנסה להסביר שוב...

אני חושבת שאחרי שאצליח להשיג ביטחון עצמי אהיה שונה, לא אהיה אני יותר,

אהיה הרבה יותר מוצלחת, קורנת, אהובה, גאה, יכולה...

זה לא נכון... לא אהיה מישהי אחרת, אהיה אני, שונה באיזושהי דרך, אין לי מושג באיזו דרך,

אבל די להשלות את עצמי, הרי אני לא יכולה לברוח מעצמי...

יש דברים שאני צריכה לשנות,

אבל אסור לי לנסות (גם אין טעם כי זה בלתי אפשרי) להשתנות

לשנות, דברים ספציפיים, מוטב ומומלץ, אך להשתנות כל כולי ? חבל על המאמץ...

נולדתי אני. אני כבולה בתוך עצמי. וזהו.

אין לי ברירה.

אני צריכה לקחת את עצמי, את מה שיש לי, החסרונות והיתרונות,

ולהגיע איתם עד הקצה, לעשות את המקסימום שאני יכולה.

אני פגועה, זה המצב כעת. אבל ארגיע את עצמי.

הרעיון הוא לטפל בעצמי באהבה, ברוך, בעדינות.

בדיוק הפוך מחוסר הכבוד שבו אני נוהגת כלפי עצמי עכשיו.

כשאני מעבירה על עצמי ביקורת אני עושה את זה בצורה הכי כואבת שיש,

באותה מידה יכולתי להלקות את עצמי בשוט...

אני מיואשת מעצמי.

זה בא לידי ביטוי בכל דבר... בדיבור, בשפת הגוף, בדרך המחשבה... באובדן שמחת החיים...

זה כאילו שנבלתי.

אני לא מרגישה שיש לי זכות להיות גאה בעצמי בכלל.

תמיד כשאני מעזה לפרגן לעצמי, מייד צץ בתוכי, מאיזשהו מקום, קול רע.

פשוט רע, שחור ונורא.

הוא בז לי,

דורך עליי,

מייאש אותי.

הוא רודף אותי. שריד מהעבר... שריד מכל מיני מקרים שאת רובם אני כלל לא זוכרת,

אבל בתת מודע, בתוך הלב, הנשמה, לא שוכחים.

שום דבר.

גם לא את הדברים הכי קטנים...

הכל מתויק, נשמר.

יכול להיות,

שעם קצת חיזוקים,

ברגע המתאים,

כשבאמת ארצה...

אדע לשים הכל בצד.

עליי להבין שהעבר  -  נגמר.

עליי להבין שרגשות הנחיתות שהעבר נטע בי מיותרים ולא במקומם.

וכל פעם שהם עולים (ולצערי הרב הם עולים ברגעים הכי קריטיים) עליי לסלקם.

לא לתת להם לבלבל אותי.

עליי לזכור את הדברים הטובים שבי !

נקסטט. נעבור לנושא הבא.

אנשים.

אני כמו אפר לרגליהם.

אני מרגישה שהם גדולים ממני.

אמשיך בפעם הבאה,

אין זמן עכשיו... (חח לא, זה לא נגמר, יש עוד מה לחפור)

מיטל