לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה
 

" I can't count the tears of a life with no love..."


כינוי:  Tironece

בת: 36





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    אפריל 2009    >>
אבגדהוש
   1234
567891011
12131415161718
19202122232425
2627282930  

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
4/2009

'אז אם נמאס מהיומיום, צא לטבע בלי שעון...'


בפסח הזה סופסוף הספקתי לעשות מה שאני מחכה לו כ"כ הרבה זמן ולא יצא..

טיול בשבילי ארץ ישראל, חמושה באיזה מקל במבוק ובמצלמה המטורפת שלי.

יום שישי, בספונטניות די גדולה האמת. יחסית למה שהתרגלתי מהחברים שלי, בכל אופן.

10 בבוקר. כולנו שמות פעמינו לכיוון ת"א, מכל קצוות הארץ. הינו מב"ש, מחדרה, מהקריות, מקרית אונו ומאצ'קלונה.

הגענו לת"א, והתחלנו עם הקניות לטיול. מליון חטיפים ( כשרים לפסח, כמובן :S ),קצת יין ושמפנייה, כפכפים למסלול מים ופינג'ן, לחצי פק"ל קפה של אולגה.

אחרי קניות כאלה ואחרות ( טוסטסים כשרים וכאלה ) וחיפוש של לפחות חצי שעה ( עם הפסקות אוכל וסיגריה באמצע, אל תדאגו ) אחרי התחנת אוטובוס הנעלמת שלנו, סופסופ עלינו.

הנסיעה מת"א הצפופה ועד לגולן השקט והיפה הזה שאני כ"כ אוהבת הייתה 3 שעות מתישות של חפירות ושל מלא רעש באוטובוס מצידינו.

אני חושבת שכולם שנאו אותנו.

לפחות העברנו את הנסיעה.

והכרנו חבורת בנים מורעלים שעומדים להתגייס בקרוב והעברנו איתם תזמן בצחוקיידע. הא-הא.

הגענו לשמורת יהודייה. שהיינו אמורות להתמקם בה כל היום הראשון ולהתקפל ממש מוקדם בבוקר השני ולהעיף את עצמינו למסלול.

הגענו ורצינו להתחיל להקים את האוהל. תקלה. אין לנו אוהל.

ביקשנו מכמה אנשים באיזור, ולמרבה ההפתעה לאף אחד לא היה אוהל ספייר.. קטע כזה.

אחרי שהבנו שאוהל לא נצליח להשיג, יצאנו באצהרה שאוהל זה לחלשים. טוב אחי.

אז ישר התחלנו לעשות פק"לי קפה. איך שסיימנו למלא את עצמינו בקפה ועשן, גררתי את כולם לסבב צילומים של כל האיזור היפה הזה.

יצאו אחלה תמונות.

כשהחשיך קצת המשכנו עם עוד סבב של קפה וסיגריות. וכשניהינו קצת עצובות בגלל מחסור חמור בגיטרה, דור צצה משום מקום עם גיטרה ביחד והתחילה לשיר ולנגן את 'עוד יבוא שלום עלינו' של שבע... מה שהיה יפה שכל מי שהיה מסביב הצטרף אלינו בשירה ואפילו מחאו כפיים לפי הקצב... מרגש כזה (:

ניגנו ושרנו והיה כיף כיופק ואז קציץ צ'ונג ניגש אלינו והזמין אותנו להצטרף אליו ולחברים שלו עם הגיטרה. קיבלנו את ההזמנה והתחלנו לפצוח בשירה כולם ביחד. אהה וכמובן לעשות עוד קפה בוץ וסבב סיגריות. כיף.. (:

אחרי איזה שעה ומשהו עם הבחורים, החלטנו שהגיע הזמן לפתוח את השמפניה. אז הקפצנו את הפקק ( אבל רק ככה בקטנה, הן לא הסכימו שהכל יתבזבז על הקצף שבהקפצה ). שתינו את היין ואת השמפניה, הרמנו כוסית לחיי העם הזה וכל מיני כאלה והחלטנו שניהיה כבר מאוחר ושצריך ללכת לישון כי מחר צריך לקום בפאקינג 6 בבוקר כדי להכין אוכל ולצאת ב- 7 בבוקר למסלול.

כן בטח!!!!

אבל עוד לפני זה, אני יתאר את הלילה השואתי שהיה.... כולן הלכו לישון קצת לפני 12, חוץ ממני שלא היתי עייפה... ישבתי עם עצמי עוד קצת עד שכבר שיעממתי את עצמי למוות והחלטתי לפחות לנסות לישון. לא הלך.המשפחה שלידינו חפרו בשכל וכל שנייה הלכו על האבני חצץ, מה שהרג תסיכוי להירדם.

כשקצת ניהיה שקט והיתי קרובה להתעפצות קלילה, אחד התינוקות של המשפחה השכנה התחיל לבכות ככה סתם. יאוש התחיל לבצבץ. כשהתניוק סיים, התחילו קולות ממש מוזרים של חיות שאלוהים אפילו לא סגור מאיפה הם צצו. אז מי אני שיבין? קטונתי.

עד שסוף סוף נרדמתי, התעוררתי מקור קר ברמה לא אמיתי בכלל. רעדתי בתוך השק"ש שלי שכבר היה רטוב מטל, נקשתי שיניים והתפללתי להוא שם למעלה שיהיה כבר בוקר. לא הקשיב. התחלתי כבר להתעצבן מכל הסיטואציה... ועוד שחברות שלי לידי ישנות בשק"ש סובייטי של הצבא הרוסי ונוחרות מרוב עונג. אעאעאע!

וכאילו כדי לעצבן קצת יותר, אחרי שנרדמתי בקושי רב, שוב התחיל אחד התינוקות של המשפחה שליד לבכות. אמרתי לעצמי שלךמשפחה הזאת יש כ"כ הרבה מזל שקר לי מכדי לזוז אפילו סנטימטר כי אם לא היתי פשוט קמה לדרוך על התינוק וחוזרת לישון.

טוב, הגיע 6:20 בבוקר וכולנו קמנו ( מספיק קרוב ל- 6 לא? ) והתחלנו לעשות פק"ל קפה ובו"ז לחתוך עגבניות ובצל לשקשוקה...

הכנו ויצא טעים ביותר. כולנו ממש הופתענו.

קיפלנו את עצמינו וכל מה שמסביב, שמנו ת'כפיות ויצאנו להתחיל תמסלול. שעה 7 עלק. יותר בכיוון ה- 9. העיקר קמנו מוקדם.

החלטנו על זוויתן תחתון, 3 שעות מסלול. קליל וזורם.

במקום זה יצא לנו פאקינג 7 שעות.

אבל היה ממש כיף (:

באמצע היה בריכות מים בגודל של מקסימום ביוב וגם בריכות של כמה מטרים. ברור שקפצנו לבפנים ואכלנו אחר כך שפשפת לא נעימה במיוחד...

אחרי ה-7 שעות האלה ומבט ממש מזלזל והמום של המדריך רצנו ברבאק לאוטובוס מחשש כבד ביותר שלא נספיק לתפוס את האוטובוס היחיד שיש מהחניון לת"א.

רצנו והגענו מיוזעות. כמובן שבתחנה חיכינו לפחות איזה שעה עד שהאוטובוס בא. העיקר שרצנו.

עלינו לאוטובוס שלא היה בו אפילו מקום פנוי אחד וכמובן נמרחנו על הרצפה כמו חילות טובות... ואפילו הספקנו להירדם.

הדרך הביתה נראתה כאילו היא עושה לי דווקא ולא עומדת להגיע בחיים... עייפה ומלוכלכת רק פיללתי להגיע.

בסוף הגעתי.

וישנתי מלא.

היה ענקקקק... (:

 

נכתב על ידי Tironece , 15/4/2009 22:28  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט



46,258
הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , נוער נוער נוער
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לTironece אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Tironece ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)