לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה
 

" I can't count the tears of a life with no love..."


כינוי:  Tironece

בת: 36





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    אפריל 2008    >>
אבגדהוש
  12345
6789101112
13141516171819
20212223242526
27282930   

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
4/2008

אמא תראי...


אמא תראי\ אביב גפן

 

אמא תראי בנך לובש ת'מדים לבד,

 וקושר ת'שרוכים לבד,

ומוכן כבר לכל פעולה..

 

אמא תראי בנך יודע לטעון לבד,

ולירות על כל מה שרק-

 יבקש מפקד הפלוגה.

 

 ואסור לי לבכות,

ומותר לי למות..

 

אמא תראי איך אני לא נושם לבד,

 איך אני לא הולך לבד,

 ואבדה לי בגוף התחושה.

. אמא תראי העלו אותי בדרגה,

 בנך גיבור של המחלקה..

אמא האם את גאה?

 

ואסור לי לבכות,

 ומותר לי למות..

 

 אז אמא תראי איך אנחנו מתים גיבורים..

 

 ואסור לי לבכות,

 ומותר לי למות.


השיר הזה יצמרר אותי כל פעם מחדש.. ובעיקר עכשיו כשהוא מתקשר לי לשלושת החיילים שנהרגו אתמול ברצועת עזה.

 

"סמל מתן עבדתי, בן 19 מהיישוב פטיש שבמערב הנגב, סמל מנהאש אלבניאת, בן 20 מהיישוב כסייפה וסמל דוד פפיאן, בן 21 מתל אביב הם החיילים שנהרגו לפנות בוקר בפעילות מבצעית של צה"ל ברצועת עזה.

כוח מחטיבת גבעתי זיהה לפנות בוקר חוליית חמושים סמוך לגדר המערכת מול קיבוץ בארי, ונכנס לתוך שטח הרצועה. מיד לאחר מכן נקלע הכוח למארב של שישה חמושים פלסטינים. החיילים נתקלו באש כבדה מצד ששת החמושים, מלווה בירי טילי נ"ט ופצצות מרגמה. כבר במכת האש הראשונה נפגעו החיילים. שלושה מהם נהרגו, ושניים נפצעו באורח קל עד בינוני. החיילים הועברו באמצעות מסוק לבית החולים "סורוקה" בבאר שבע. "במלחמה צריך להסתער, אין דרך טובה יותר. במלחמה מול טרור חייבים להיות במגע קרוב, ולדעת שבמקרים כאלו אין 100 אחוז הצלחה", אמר קצין בכיר לוואלה! חדשות בתגובה לארוע. לדבריו, הכוח פעל באופן נכון, אם כי "כשנלחמים באזור כזה לא ניתן לעשות הכל בצורה מושלמת". ככל הנראה, המארב לא היה מתוכנן. " [ וואלה! חדשות ]

 

אז לפי העיתונים, אף אחד לא אופטימי במיוחד. שר הביטחון אומר שזה לא יקרהמחר או מחרותיים, אבל יביאו פתרון.

ובינתיים החיילים שלנו נהרגים.. ומראים את האמהות שלהם בטלויזיה בוכות, ואת האחיות והדודות שמספרות כמה הוא רצה להתגייס דווקא לקרבי ואיך הוא תמיד אמר לכולם שאו שהוא מתגייס לקרבי או שהוא לא מתגייס בכלל...

וכמובן שיש גם את הסיפור על החייל שחזר במיוחד מחו"ל ששם הכל הרבה יותר קל ושקט לשרת בצה"ל.. וגם הוא נהרג.

רובינו קוראים את החדשות האלה, נצבט לנו הלב לשנייה ואז עוברים כבר לכתבה הבאה..

ממש קשה לי להגיב ככה, וכל פעם שחיילים שלנו נהרגים שם זה עושה לי רע מחדש.

ישר גולשותלי מחשבות של 'מעניין מה המשפחה שלו חושבת עכשיו, חברים שלו מהמחלקה, המפקד שלו ' וכל מי שרק אפשר..

אפילו מה התצפיתנית שאיכשהו פיספסה אותם חושבת.. בטח בא לה למות.. ואני יודעת שקורה שלא מרוכזים או שאלוהים יודע מה.. אני רואה את זה גם אצלינו.. אבל לה בטח יהיה יותר קשה לסלוח לעצמה.

אני מתארת את אמא שלי שם במקום אמא שלו ובא לי לבכות..

יותר מזה, זה ליהיות מבואסת ולדאוג ממש כשאני שומעת על כוחות שיריון שנמצאים שם כי אני מכירה כמה מהם.. 

מעצבן אותי שאנחנו לא יודעים מה הולך לקרות ומתי כל זה יגמר כבר.. 

 

כנראה שבינתיים לא ממש יש פתרון.. במיוחד לא ממני.

 

נכתב על ידי Tironece , 17/4/2008 23:42  
14 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של PsY-V ב-6/5/2008 19:05



46,258
הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , נוער נוער נוער
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לTironece אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Tironece ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)