אני נשבעת שאני אישה בהריון תמידי כזה.
יש לי מצבי רוח מתחלפים בתדירות כזאת שיכולה להפחיד כל בנאדם בריא בנפשו..
[ ראה ערך שני הפוסטים הקודמים לעומת הפוסט הזה ].
ואם כבר מדברים על הפוסט הקודם, לכל המודאגים [
] אני ירשום שאיכשהו עבר לי, והעניין עדיין מציק לי, כמובן, אבל ברמה הרבה הרבה יותר פחותה מאז שנרשם הפוסט ( כולה לפני יומיים.. ) לא יודעת למה ואיך, אבל ככה קרה.
עד כאן עידכונים שוטפים..
מה שרציתי לכתוב עליו בעצם זה על כמה טובה בסך הכל התקופה הזאת..
בבסיס הכל מתנהל פיקס פצצה.
אחלה אנשים.. למדתי להתחבר לרובם כבר או פשוט לפלוגה..
בפעם האחרונה שהיתי בבסיס, החלטתי לעלות עם הלוחמים לסיור בגזרה ( אחרי שדוד שלי בא עד לשם והגניב אותי ללא ידיעת אף אחד לשוטטות קצרה בדימונה ) כדי לבדוק במו עיניי שהכל תקין.
אני חייבת להודות שהכל לא היה תקין. מפחיד שהגזרה נראת ככה.. יום יבוא ואני אבנה גדרות מגן חדשות שם במו ידי.. מפחיד משהו.
באמצע הסיור החלטנו ללכת למקום רדוף רוחות ולהכין קפה.. להתפנן קצת.. ( הלוחמים ש היום.. ).
חיש מהר חזרנו למגורים להביא את הפק"ל קפה המושקע של טולדנו, מפקד הסיור.
נסענו עד לנקודה המסויימת כשאשכרה התחלנו לשמוע קולות כאילו מישהו מסתובב שם.. ( המקום הכי מבודד שיש.. אפחד לא יגיע לשם באמצע הלילה סתם )
הלוחמים התחילו קצת לפחד, אבל הבטחתי להם שאני ישמור עליהם בגופי אם צריך והם נרגעו והתחלנו במלאכת הכנת הקפה.
אני חייבת לציין שמר טולדנו השקיע בקפה את נשמתו.. עירבב בשיטה מיוחדת, הוסיף כמות סוכר מדוייקת ובכללי, הוסיף את המרכיב המיוחד שיש רק לו.. מלא אהבה.
כמו כן, ( כוסעומו עם הנד"ברית הזאת ) יצא הקפה הכי מגעיל שיצא לי לשתות בחודשים האחרונים.
צחקתי עליו רבות על זה שזה היה נראה ככה רק כי הוא לא נתן לי להכין את זה.
מזה הגושים האלה בקפה שלי?!
טולדנו ניסה להכחיש בתוקף שזה מגעיל, אבל ראיתי תפרצופים שהוא עשה בכל שלוק.
וראיתי שרועי ( הלוחם שהיה איתנו ) בשלב מסוים שפך את זה.
אבל מזה משנה? היה כיף... ואף אחד לא ניסה להתקיף אותנו לפני שברחנו משם עם הזנב ( זה כמעט ולא מטאפורי יותר ) בין הרגליים...
בין לבין עברנו בעמדות שמירה להעביר קצת זמן לחיילים ששומרים... ואני, טובת לב שכמוני, מעירה אותם בחשאי לפני שאנחנו באים שבטעות לא יתפסו.
עבודת קודש אני עושה בשירות שלי, אני יודעת.
וחוצמזה, האוירה בכללי טובה.. למרות ש-21 יום ריתוק לבסיס מרחפים לי מעל לראש כמו איזה יונה שרק מתה לחרבן עליי איזה שילשול שמחכה לצאת כמה ימים טובים.. 
אהה! סיבת הריתוק אתם שואלים את עצמכם? ( כאילו מי כבר קורא פה ולא מכיר תסיפור.. )
רס"ר מחוז לקצין שלי: " ניר!!!!!! זאת חיילת שלך?!?!?!!? "
ניר, מבוייש: " כן... למה? "
רס"ר: " אתה ראית מה יש לה באוזן?!?! אני יכניס אותה לכלא!!!! " ( לא התחלנו לעוף קצת באוויר אחשלי? )
ניר: " המממ.. לא.. מה יש לה באוזן? "
רס"ר (בצעקות, כמובן ): " יש לה שם עגילים!!!!! לכלא אני יכניס אותה! "
ואז אני מתחילה להתערב בשיחה המלבבת..
אני: " מה תעשה?! "
רס"ר: " יכניס אותך לכלא, חוצפנית!!!! "
אני בתגובה: " אל תאיים עליי!!!! אתה לא מפחיד אותי!! "
רס"ר: " רוצה לראות?! חוצפנית!!!! תורידי אותם כבר!!!!!! "
אני, מתחילה באמת להתעצבן: " אני יוריד אותם.. אבל תדבר אליי כמו בנאדם!! "
רס"ר: " תורידי אותם, חוצפנית!!!!!!! "
אני: " תדבר אליי כמו אל בנאדם ואני יוריד!!!!!!! "
רס"ר: " אני ידבר אליך כמו שאני רוצה!!!!!!!! תורידי אותם כבר!!!!!!!! "
~כל החמ"ל בשקט, מי שיכולה מסתכלת בשוק על הרס"ר החמוד שמתחיל ליהיות עוד שנייה סגול~
אני: " סבבה.. אז אני לא מורידה... "
הרס"ר, עוד שנייה משתגע... צורח יותר חזק..
ואז שוב, התחלנו לטחון מים...
אני: " תדבר אליי כמו בנאדם, אני יוריד.. "
רס"ר: " תורידי אותם כבר!!!!!!!!!!!!!!! "
אני: " אתה לא תצעק עליי!!!!!!!!! "
רס"ר: " אני כן יצעק!!!!!!! " אני: " אל תצעק עליי ככה!!!!!!!!!! "
רס"ר: " אני יצעק איך שאני רוצה!!!!!!!!! "
ולי כבר נמאס...
אני: " יאללה תצעק... לך כוסעומו.. "
בשלב מסוים הורדתי עגיל אחד בודד.. אחרת הוא באמת יכניס אותי לכלא על סירוב פקודה..
ואז הוא חתם בנחמדות נורא את הויכוחון הקטן שלנו...
רס"ר: " אני מקווה שאת יודעת שאת הולכת להשפט על זה במחוז, ושם אני יסגור איתך חשבון!!!!! חוצפנית!!!! "
ואני בתגובה ( לא יכולה לסתום את הפה לשנייה ): " אאאאאאאאווווווווווו.... "
ובזה זה נגמר.
שנייה אחרי שהוא הלך, העגיל והצמיד חזרו למקומם. חוצפן.
יותר מאוחר, כשהתברר שחצי בסיס יודע כבר מהפרשייה, הרס"ר מטבח שלנו בא ומספר לי שהוא ראה את הרס"ר מחוז והוא היה עצבני בטירוף..
הוא צעק משהו בסגנון- " איזה חוצפניות החיילות האלה פה זה לא יאומן!!!!!!!!!!!! על דבר כזה היא תקבל מינימום 21!!!!!! "
אבל בינתיים הוא לא התלונן עליי אפילו... יכול ליהיות שהוא שכח?
אבל שוב, חוץ מזה ומימים בודדים ביציאה, ומאיזה אוגדן קטן, הכל תקין.. (:
אוי! כמעט שכחתי את התגובה של אמא למאורע...
~מספרת לאמא את הסיפור עם הרס"ר מחוז.. ~
אמא בעצבים: " אבל למה ענית לו??? היית צריכה לשתוק ואז היו מענישים אותו!!! "
אני: " 
מענישים אותו על מה? "
אמא: " על זה שהוא דיבר אליך לא יפה! "
אני, בצחקוק: " אמא.. אף אחד לא היה מעניש אותו.. הוא רס"ר... "
אמא: " אז מה? אמרת שהקצין שלך ראה.. הוא היה מעניש אותו! "
אני, מתחילה להתעצבן קלות: " אמא.. אף אחד לא היה מעניש אותו! נראה לך זה בצפר פה? "
אמא: " תקשיבי לי טוב!! את היית צריכה לסתום ואז היו מענישים אותו!!! "
אני, כבר בקריז: " אמא!!!!!! את עשית צבא בארץ?? לא, נכון?! אז אל תתווכחי איתי! אף אחד לא היה מעניש אותו!!!! "
אמא: " אבל את לא מקשיבה! אני בטוחה שהיו מענישים אותו! "
אני: " וווווווואאאאאיייייייייי מה יש לך את?! אף אחד לא היה מעניש אף אחד!!! נדבר מחר, ביי!!! "
כן.. אני ידועה כאחת שיכולה לשלוט על העצבים שלה בקלילות... 
משפט לחיים מהקצין שלי: " אם את תשתיני על הצבא הוא ירטב.. אבלאם הוא ישתין עליך את תטבעי.. "
וזה כתגובה לאיומים קלילים ביותר שלי שיהיו הרבה מרידות בהמשך עם הקצין החדש שבא ימשיך לעשות לנו דיקטטורה..
עמדתי שם מגרדת את הראש כמו באיזה סרט מצויר, לא בטוחה מה להגיד עכשיו.. 
וכשחזרתי הביתה, פגשתי אותו בדרך...
הלכנו אליו והיה פשוט טוב..
החום המטורף הזה כנראה אפילו טרם.. יש בזה משהו מיוחד..
( אני יודעת שזה השלב בו רק אני מתחילה להבין את עצמי.. )
ולמרות הפוסטים הקודמים ( סעמק! אמרתי למעלה שמפסיקים לדבר עליהם ) אני לא חושבת שאני מצטערת על מה שקרה שם...
היה טוב וטוב שהיה.. 
קרן, תוך כדי קריאת SMS: " כוסעמק!!! מזה עוזר לי שיש לך בית לבד?! אני במחזור! "
וואוו קרן... ואם הוא רצה סתם לשבת ולדבר איתך קצת?...
ומחר רכבתלבסיס ב- 6 בבוקר.. מה לעזאזל אני עדיין עושה ערה ומזיינת בשכל?
יאללה.. סדר עדיפויות מעוות... ידוע, ידוע...
הקפה נחל'ה עם חתיכות ההל שקודקודון ט' הכין במלא אהבה-
משקיע הא? משקיעעעעעע....
זריחה מהגג.. עצוב שאני כבר כמעט רואה את כולן.. למרות שבהרבה מהפעמים אני אמורה להתעורר בעוד 3 שעות למשמרת...
כמו כן-
Dont worry, about a thing.. every little thing gonna be allright...
בבלוג זה
בכל הבלוגים
