קחי לך זמן\ יציאת חירום
קחי לך זמן
הכאב הזה יחלוף מהר
אני מבטיח
זה רק זמן ונשכח
ואין עניין
את הסתו הזה הבאת דמעות
גדולות למרוח
ותמיד מעונן
ואיך לומר
כל הזמן את בין לבין
ולא בדיוק ברור לך
מה לומר כשהפוך
וכל דבר
מבלבל ומעורפל מכאיב
זה לא נראה לך
לקבל זאת בנימוס
אז בואי נצעק
ונלך אל המקומות ששם
טבעי הרעש
ואף אחד לא נרגע
והתשוקה להשרף מבלי למות
זה כשרון לדעת
ואהבה
אהבה
ואיך לומר
כל הזמן את בין לבין
ולא בדיוק ברור לך
מה לומר כשהפוך
וכל דבר
מבלבל ומעורפל מכיאב
זה לא נראה לך
לקבל זאת בנימוס
אז קחי לך זמן
הכאב הזה יחלוף מהר
אני מבטיח
כבר כמעט נמאס לי מהשיר הזה מרוב ששמעתי בלופים כ"כ הרבה פעמים בשעה האחרונה...
ככל שעובר יותר זמן אני מבינה עד כמה אני שונה משחשבתי..
תמיד חשבתי שכמה שיותר אנשים חדשים ככה יותר טוב, וואלה, איזה כיף יהיה בצבא כי מכירים מסה מטורפת של אנשים חדשים..
תמיד חשבתי שאני אתחבר אליהם בשניות כי אני כזאת..
ופתאום בקורס ובטירונות היתי קצת יותר ביישנית, וקצת יותר סגורה והתחברתי פחות מהר..
נכון שעם הזמן זה עבר וכבר נהיתי חברה של כולן, כי הןהיו שפיציות אחת אחת.
אבל עכשיו בבסיס הכבר לא כ"כ חדש האנשים שונים ממה שאני רגילה אליו..
פתאום אני מבינה את המשפט " בצבא התחברתי עם סוג אנשים שבאזרחי בחיים לא היתי מדברת איתם אפילו "..
למרות שתמיד חשבתי שזה סתם בולשיט.. כנראה שממש לא.
בכל אופן, אחרי חודש וחצי בערך במקום הזה אני עדיין מוצאת את צמי לפעמים יותר בשקט, רק מקשיבה למה שכולם אומרים.
וזה רק גורם לי לרצות להגיע הביתה.. לאנשים שאיתם אני הכי טבעית בעולם, רעשנית, קופצנית וכו'..
לאנשים שישאלו אותי " מה קרה? " כשאני אהיה שקטה ולא יחשבו שאני פשוט כזאת..
כי אני הכי לא.
ואז כשמגיעים הביתה ונפגשים עם כולם מבינים כמה הכל רע גם פה..
כמה שאפילו מהחברות הכי טובות שלי התרחקתי.. כי הן השתנו וזה לא מוצא חן בעיניי...
ואני בטוחה שכנראה שגם אני השתנתי..
ואז רוצים לחזור לבסיס.. ואז שוב הביתה..
ואז מגיעים למסקנה שפשוט לא טוב לך.. לא בבית ולא בבסיס.
ולהתבודד קצת יותר..
ולהבין שרע גם מבחינות אחרות.. לא רק חברתיות.
ואתה מתחיל לטפס על הקירות ולנסות להבין כבר מה עובר על האמאשלך ומה קורה מסביב..
היה טוב אם הינו יכולים לחזור שנה אחת אחורה..
בדיוק שנה אחת אחורה מעכשיו..
אבל אי אפשר.. אז תתמודדי עם זה כבר ותפסיקי להתכנס בעצמך.
