אז כן, מאז שהשבוע התחיל רק קיווינו שיגמר כבר.
ידענו שהולכים לטחון כמו שאפעם לא יצא לנו לטחון בחמ"ל, אבל לא עד כדי כך...
ידענו שהולכים לעשות 8:8, רק שתי סמב"ציות במקום 4.
עשינו את זה בלי יותר מידי תלונות, עד שהתחילו לעשות לנו בעיות אפילו להחליף אותנו להפסקות בחמ"ל המסריח הזה שכל בנאדם שפוי היה מרגיש צורך לא מוכר ודחף כמעט בלתי נשלט להתאבד אחרי 3 שעות רצופות בתוכו. עם תצפיתניות. שאוטומטית אתה הופך ליהיות השפחה שלהם כל עוד אתה שם, ממש הביץ' שלהן, כי הן לא יכולות לזוז... ואם לא תעשה מה שהן ביקשו, הן יתחילו לבכות שעה שבמקומינו הן כן היו עושות את זה, שאנחנו צריכות להתחשב בהן כי הן לא יכולות לזוז.. ואז הן יתחילו לצעוק שהן שונאות אותי.
אז עדיף כבר להדליק להן את המזגן כשהן מבקשות.. ובדיוק ברגע שישבתי לקום לסגור להן את הדלת למקרה שהמפקדות שלהן יכנסו.. ודווקא אז לקום ולהעביר שיר כי זה לא מוצא חן בעיני אחת מהן.. אהה ואם לא אכפת לי להנמיך להן קצת את המוזיקה כ היא עושה לאחת מהליידיס כאב ראש, כמובן לעלות להכין פופקורן ואז לעבור ולחלק לכולן... ואז שוב לקום ולסגור את הדלת כי שכחתי מקודם.
נראה לי שהנקודה הובהרה.
בכל אופן, אחרי 3 שעות רצופות בחמ"ל שגרמו לי לכתוב שלטים של 'בא לי למות' ולתלות אותם על הארון של הקלסרים מרוב יאוש, התקשרתי למר סמב"ס [ סגן מב"ס ( מפקד בסיס) ] ב-5 לפנות בוקר וביקשתי תחלופה קצרה.
הסמב"ס התחיל לטעון בקול עייף שאין סיכוי שהוא מחליף אותי ב- 5 בבוקר ונראה לי שרמז בעדינות שאני ממש מטומטמת אם חשבתי שכן.
לא טוב.
הוא פתח חזית נגדי.
אז התחלתי לדבר איתו, סליחה, לצעוק ( נראה אותו נרדם עכשיו ) שאני לא הזונה שלהם, העבד שלהם ושאני לא עובדת אצל אף אחד מהבסיס הזה.
כל פעם שהוא התחיל לנסות לדבר, השתקתי אותו בצעקות הרבה יותר חזקות. ככה נראה לו שהוא יעצבן אותי? אידיוט.
סמב"ס יקר: " את רצינית שאת מתקשרת עכשיו לבקש ממני לבוא לחמ"ל להחליף אותך?? את יודעת מה השעה בכלל?! "
בתגובה- " מה השעה? לא.. פשוט נהרס לי פה השעון אז החלטתי להתקשר אליך שתגיד לי "
אידיוט.
הבן זונה החליט שהוא לא בא.. מה שגרם לי לשנוא תצורה שלו אפילו יותר.
אחרי חצי שעה התקשרתי שוב לעוד רוממותו, לשאול אותו איזה פרט זעיר שבדוגרי יכולתי להסתדר גם בלי לדבר איתו. אבל אם אני יכולה להפריע שוב לאדון הרב עוצמה לישון, שאני יפספס את ההזדמנות?
הוא ענה לי על מה ששאלתי ושוב התחלנו לפצוח בריב רועם. עוד איזה חצי שעה של צעקות וציניות של זונה זקנה וממורמרת מצידי. הציניות הזאת עוד תהרוג אותי יום אחד.
הוא בכל זאת החליט שלא בא אז פשוט השארתי את החמ"ל לבד.. באישורו כמובן. רק שהוא דיבר על 10 דק'.. אני על קצת יותר...
יום אחרי זה כשביקשתי מהסמב"ס החלפה, הוא טען שהוא מגיע עוד כמה דק' וטחן אותי שעה שלמה בחמ"ל.. אח אל חשש! טחנתי אותו בחזרה.
אחרי כמעט שעתיים של הפסקה בחוץ הוא ביקש שאני אחזור.. עניתי לו את התשובה המתבקשת- " אוקיי.. כמה דק' אני באה " וברור שהמשכתי לשבת עם כולם.. עד שהוא שוב התקשר בקצת יותר עצבים וביקש שאני יבוא כבר.. וגם אז כמובן- " כמה דק'.. אני באמצע סגרייה ". כמובן משכתי גם את זה ורק אז הועלתי בטובי לבוא ולהחליף אותו. אידיוט. ( הא! טחנתי את הסמב"ס בחמ"ל... (: )
אחרי זה רק ניהיה יותר גרוע.. הסמב"צית השנייה הוציאה ב' וקצת יותר מאוחר גם ג'...
ניר, המפקד שלי, החליט שאין יותר מידי ברירה ושאני צריכה לעלות שעתיים לפני השעה המקורית שאני אמורה לעלות בה.
באותו רגע התחברו לי שני פיוזים בראש וכנראה ניהיה קצר.
התחלתי לצאת גם עליו כמעט בלי שליטה, אמרתי לו בערך אותם דברים שאמרתי לסמב"ס רק יותר גרוע.
השיחה נגמרה בעצבים מצד שנינו, איומים על החיים שלי בשנה הקרובה מצידו, וסירוב פקודה עתידי מצידי.
בסוף עליתי בשעה שהיתי אמורה לעלות בה ולא מתי שהמפקד אמר, כי על הזין שלי האיומים שלו.
איכשהו, כרגיל, יצאתי מהעניין נקייה.
בכל מה שקורה בצבא תמיד יש לי יותר מזל משכל איכשהו. ניצלתי כבר מיליון פעם מדברים שכל בנאדם אחר היה נתלה בגללם על העץ הכי גבוהה בבסיס.
מאז שיצאתי על כל בנאדם שנקלע בדרכי אפילו אם הוא היה הכי בסדר בעולם, המצב דווקא השתפר איכשהו.
דוגמא-
רס"ר חימוש מתקשר- " את יכולה לחבר אותי לנגד מטבח בבקשה? "
אני- " כן, אני יכולה... ופעם הבאה תדבר יפה, אני לא המזכירה שלך. "
המשפט הזה כמובן גרר ריב וצעקות מצד שנינו.
ואז הבנתי כמה בנות במחזור זה רע. המצבי רוח שלנו פשוט משהו מפחיד.
יותר מאוחר התנצלתי בפניו... מסכן.
עוד דוגמא-
הסמ"פ מתקשר- " שומעת? אני צריך שתעשי בשבילי משהו.. "
אני- " תקשיב.. זאת המשמרת של הסמב"צית השנייה, היא גם ככה טוחנת אותי באיזה חצי שעה.. תתקשר עוד כמה דק' ותגיד לה.. אין לי כוח להתעסק בזה עכשיו.. "
הוא:- " אז אני רק יגיד לך מה לעשות ותרשמי את זה ותעבירי לה כשהיא תבוא.. "
אני: " נו תתקשר עוד כמה דק' מה הבעייה?! "
הוא: " פשוט תכתבי ותעבירי לה.. "
אני: " היא אמורה לבוא עוד כמה דק'!!! תתקשר ותגיד לה אתה!! "
הוא: " אני לא מבין מה הבעיה שתכ... "
אני: " וואי תתקשר עוד כמה דקות ותגיד לה בעצמך!!!!!!!!!!! יש לי פה דברים לעשות, חלאס לחפור כבר!!!!! "
גם בפניו התנצלתי אחר כך. לא נעים.
ואלה רק שתי דוגמאות קטנות... היה פשוט שבוע שטני. נשבעת. רק התפללנו שייגמר כבר.
לעומת זאת, בכל רע יש גם קצת טוב איכשהו, והשבוע היו מלא קטעים מצחיקים בחמ"ל.. השיעמום גורם לנו לעשות דברים מפגרים.
למשל אחת "ה"פאדיחות-
התחלנו לצחוק על אחת מהמפקדות של התצפיתניות שתמיד כשהיא מדברת בקשר זה נשמע פורנוגרפי. נכנסנו לרוח שטות והתחלנו לחקות אותה, מוגזם יותר, מן הסתם.
בשלב מסויים הצבעתי לכולם לחקות אותה בקשר. כולנו העברנו לתדר חלופי והתחלנו לצחוק על דברים שהיא אומרת.
בשלב מסויים רק אני המשכתי עם זה, וגנחתי בסביבות השעה דברים שהיא אומרת.. " אאאאאהההההההה כןןןן... יותר מאסיבי, יותר מסיבי... כןןןןןןןןן... " וכו'...
נקרענו מצחוק עד שכבודו המ"פ מתקשר לסמב"ציה שלי.. הוא מתחיל לשאול ממש בעדינות- " מי זאת הייתה עכשיו בקשר?!?!?!?!!?!?!?!?!?! "
אני- " מה?!?!?! מה שמעת?!?!?! "
הוא: " אל תזייני לי בשכל!!!!!!!!!!!!!!! מי זאת הייתה?!?!?!?! "
אני: " תקשיב, בשיא הרצינות.. מה שמעת בקשר?!?!?!?! "
בקיצור... המ"פ והחפ"ק שלו שמעו את כבודי גונחת איזה שעה בקשר. ועוד בהתחלה גנחתי את השם של המ"פ. משום מה זה ממש הצחיק אותי.
הובכתי עד כלות נשמתי אבל הנתחמתי בעובדה שהם חושבים שזה התצפיתניות (:P)... עד שאחד החיילים שהיה עם המ"פ בסיור חייך אליי ואמר לי שהוא יודע הכל. "מזה הכל?! " והוא בתגובה- " הכל. " ( וחיוך זדוני במיוחד )
לא נעים בכלל היתי אומרת.
התקשרנו לשי ב-6 לפנות בוקר, לפני שהוא היה צריך לקום לבסיס, והתחלנו לעבוד עליו.. שאיזה אחת מאיתנו נדלקה עליו רצח וכו' וכו'... לקח לו בסביבות ה- 3 דקות להבין שזאת אני. כולנו הינו בשוק... אבל היה מצחיק... מזל ששי אדיש.
ציטוט-
מרין: " נו אל תשגע אותי!!! מיזה??? "
איליה: " בבררררררר... "
אני מתקשרת באמצע הלילה ל-144 להשיג מספרי טלפון של 'הוט ליינס' כדי להפיג קצת את השיעמום בחמ"ל.. עונה לי איזה אחד-
" בזק שלום, במה אפשר לעזור? "
(בקול עבה ביותר) " המממ.. שומע? יש לי שאלה קצת מוזרה.. אני פשוט נורא בודדה עכשיו, וחורף, אז אני צריכה מספרי טלפון של קווים חמים.. "
~צוחקים~
" תקשיבי.. אל תתקשרי לפה יותר.. אני יעבר אותך למשטרה אם תמשיכו עם זה... "
" למשטרה? אתה יכול בבקשה? אולי גם שם יש מישהו בודד ומלנכולי שאני אוכל להעביר איתו את הזמן... "
פה הוא היה קצת המום
" אם לא אכפת לך, אני מעדיפה את המשטרה של מחוז דרום.. שיהיה קרוב לבית... "
בקיצור, בשלב מסויים הוא באמת נתן לי מספר של משטרה או של חברת מוניות.. עד עכשיו לא הצלחנו להבין את זה. אבל היה קורע.
אורן התימני אחרי שהוא הבין שגם עליו עבדנו- " אודליה הא?! אודליה?! אודליה בתחת שלי!!!!! "
אולגה לדוד שלי במטיחה של חברה פלאפון-
אולגה: " אדוני, אתה תשלם לי את ה-32 שקל האלו!!!!!!!!!!!!!!!! מה אתה חושב, שלי אין משפחה?!?! בעלי בדיוק עזב אותי!!!! מה הילדים שלי יוכלו ביום כיפור?!?!?!?!?! אתה תשלם את זה!!!! "
דוד שלי, שהיה בשיא העצבים ( הינו ממש אמינים מסתבר ) , שנייה אחרי שהוא איים שהוא יזרוק עליהם את כל המכשירים שיש לו פתאום עונה בעדינות- " אמממ.. שיאכלו מה שהם רוצים... "
בנקודה הזאת כמעט השתנתי. חבל שלא שמעתם את כל השיחה...
תיזהרו לא ליהיות הבאים בתור... מוהאהאהאהאהאה! :P
מי יתן שהשבועיים הקרובים יהיו נסבלים יותר מהקודמים... כוסעמקקק! :S
בבלוג זה
בכל הבלוגים
