קצת קשה לתמצת שבועיים שלמים וכ"כ אינטנסיביים בפוסט אחד ובזמן די קצר.
אז כמו שאמרתי בערך כמעט לכולם הטירונות שלי נגמרת היום.. כולה עוד יום אחד.
מהתחלה.
יום שני, 22.10 נוסעים לתחנה המרכזית שממנה מתגייסים. פוגשים שם עוד חברים, יש גם משפחה והכל אחלה.
היתי בערך הבנאדם הכי שאנן ורגוע שהיה שם.. אין לי מושג למה ואיך, אבל פשוט היתי רגועה ברמות מטורפות יחסית למישהיא שעומדת להתגייס לכלל צה"לי ואין לה מושג איפה היא עומדת להתקע...
במרכזית התחבקנו כולנו, קצת לקחנו את הזמן ( תיקון- אני לקחתי את הזמן... אנשים צעקו לי כבר להכנס לאוטובוס וכבר מאוחר ).. כמון שלא הקשבתי..
עד שנזכרתי להכנס לאוטובוס, קיבלתי נזיפות קלות מאיזה אחת והתברר שהאוטובוס היה מלא לגמרי, והיתי האחרונה שהייתה אמורה לעלות עליו.
מקום אחד אחרון נשאר... כבוד (:
ברכבת מצבר האנרגיה שלי בכלל התפרץ והתחלתי לדבר עם שתי בנות מאחורי. ראיתי כמה אחרות בוכות ככה סתם, וחשבתי לעצמי- סיסיות... (:
בבקו"ם כבר התחילו ליהיות אלינו "קשוחים". בכל צעד שעשינו צעקו עלינו להפסיק לדבר, לא לצחוק וכמה שפחות לנשום...
מה שעיצבן אותי ביותר.. מה שאומר שכשחייל מושתן צעק עליי להפסיק לצחוק כבר, גרם לדם התירסאי שלי להתחמם ולצעוק עליו שאנחנו לא בבית כלא ומה אכפת לו שנצחק וזה לא חזק וכו' ( וגם אמרתי שאם הוא היה שומע את הצחוק שלי במקום נורמלי שמותר לצחוק בו, הינו רואים אותו אז מדבר.). למרבה הפלא הוא פתאום התרכך, אמר שביום גיוס שלו לא היה בא לו לצחוק בכלל וכו'. ממש פיתחנושיחת נפש וניהינו החברים הכי טובים.
אחר כך כל פעם שהוא ראה אותי שם הוא חייך... ואפילו אמר " בואנה את.. לא מפסיקה לדבר "... בתאכלס. 
בהמשך הספקתי לריב עם עוד כמה חיילים שקצת התלהבו מידי מהתפקיד שלהם... הדבר גרם לי להבין שהולך ליהיות לי די קשה בטירונות מהבחינה הסמכותית.
המפקדת- קוראת את השמות של כולם...
אני- מאחרת כי בדיוק קניתי קולה..
המפקדת: " איפה היית??? "
אני, בשיא האדישות- " הממ.. קניתי קולה? "
מפגרת.. אני עם קולה ביד, שותה אותה פה ושם והיא שואלת איפה היתי. צה"ל.
כשהגענו לבסיס דווקא לא היתי מהשוקיסטיות בכלל.. להפך, כולי התלהבתי מרוב הדברים שם וכו'.
פיזרו אותנו לחדרים שכוללים עוד 8 בנות חוץ ממני.
שזה לכשלעצמו מחזה מצחיק, כי כל לילה בשעת ט"ש אנחנו או ממשיכות לדבר, או שנטע שרה לנו או שגילי סתם צועקת שטויות.
אז מה שאחר כך תופסים אותנו, וחלקינו חוטפות עונש. ( אהמ. )
השבוע הראשון היה גדוש בעונשים... הצלחתי לגרד ממש ממש בקלות 9 וחצי שעות ביציאה.
אחר כך ויתרו לנו על הכל, התחילו ספירה חדשה והמציאו עוד כמה עונשים אחרים חוץ משעות ביציאה..
שאני די גאה להגיד שכבר התנסתי בכולם אני חושבת.
בכמה ימים הצליחו להוריד אותי ל- 40 פק"לים ( שזה שכיבות שמיכה) וניסו להוריד אותי לסמוחכו"ם.. שאני לא בטוחה שכותבים ככה או מה זה בכלל. רק שזה יותר קשה.. סמוחכו"ם תעשי את... ג'ינג'ית טיפשה.
ג'ינג'ית לייט, היא מפקדת שפשוט נהנת לתת לי עונשים.. כל כל דבר הכי קטן היא תמצא מה להגיד לי ולהוריד אותי לפק"לים או יותר טוב מזה- שעות ביציאה.
איך שאני רואה אותה, אני מעבירה מבט חטוף ולחוץ על כולי לבדוק מה לא בסדר... אני נרגעת כשאני רואה שהכל בסדר ונושמת לרווחה.. עד שהיא עומדת מולי חזיתית, מסתכלת, כמעט עוברת ואז מאירה על משהו לא מהעולם. איזה חמורה.
יש גם את המפקדות שאני מדברת איתן כאילו הן חברות שלי, אבל באמת שלא בכוונה..
" או שאת מסדרת את שני השרוולים מעל המרפקים או שאת מורידה את שניהם! את לא יכולה אחד ככה ואחד ככה! "
" וואיייי המפםקדת את לא מבינה!!! אני כל הזמן מקפלת את זה וזה נופל לי!! מה אני יעשה?! "
~מבט של רצח בעיניים~
"אופס... 
"
או שהלכתי לקו סגל לשאול משהו את המפקדות..
" המפקדת אני מהצפון ואמרו לי ש... "
" שימי כומתא ותני לי הקשב! "
" אה.. הקשב המפקדת.. אז אני מהצפון ואמרו לי לחזור ככה וככה.. "
~עונה למה ששאלתי~
" וואיייייי סבבההההההההההה!!! שבת שלוםםםםם!!! "
ופשוט עפה משם בהתלהבות.. אבל הספקתי לראות את המבט רצח שהיה לה בעיניים ולהזכר שאנחנו בדיסטנס..
אנשים שם פשוט שרוטים..
שיחה בין שני חברות בחדר אוכל-
" וואי סתמי ת'פה שלך כבר- חתיכת ניגרית עם דגדגן ורוד "
כמעט השתנתי מרוב צחוק.
או ליאל
" המפקדת, יש לי וידוי.. דחפתי את הסטרש"פ לויג'יינה "
( זה היה אחרי שהתחלנו לצחוק על וידויים של בנות במסדרי וידויים.. יש להן וידויים כ"כ טיפשיים שזה מעצבן )
" המפקדת יש לי וידוי.. היום כשעשיתי פיפי בשירותים, טיפה אחת נפלה לי על הקרש.. "
יחסית הצלחתי להתאפק ממש ממש יפה מלא לצחוק כשמפקדים שאלו אותי בעצבים אם " משהו מצחיק?! ". נשכתי את השפתיים והתאפקתי עד לשנייה שהן הסתובבו..
הלכו לי השפתיים כבר.. חבל.
במטווחים נרדמתי בקו יורים אחרי שיריתי.. קלטו את העייפות המטורפת הזאת..
מה שהעיר אותי זה המפקדת שצעקה " כולםםםםם על הרגליים!! "
באתי לקום אך אבוי.. שני הרגליים שלי היו רדומות ונפלתי כמו שק.. לא נעים.
עד עכשיו כל עיקום הכי קטן ברגל ההיא כואב לי תחת.. סעמק.
לא הספקתי לכתוב עוד חצי מהדברים שרציתי אבל כבר נגמר לי פה הזמן ואני חייבת לעוף לרכבת... פאקינג 6 ו- 20..
היו שלום ידידי.. ניפגש בעוד שבועיים.. :(
בתקווה שאני אצליח לא לחטוף יותר מידי שעות ביציאה.. וכאלה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
