" אילו ****** ו- ***** היו קצת גבוהים,
אך.. הינו עושות להם דברים..
אך מה לעשות, הגורל כה אכזר..
אנחנו לפחות מקוות שאין להם קצר. "
השיר הזה נכתב בידי הגדולה מכולן באמצע משמרת קשה בחמ"ל, כשאלמוג זרקה במקרה שחבל שהשניים הנ"ל כ"כ נמוכים.
פתאום נכנסה בי המוזה.
רק חבל שהיה שם משת"פ ( קצין ) מטעם הפלוגה שהשיר הלא גמור שלי הגיע בטעות לידיו.
הוא צילם עותקים ממנו ביד מאוד רחבה והתחיל לאיים עלינו ולשחד אותנו בחילוק השירים.
בסוף איכשהו, בדם, יזע וכמעט גם דמעות ( אומנם של צחוק, אבל דמעות ) הצלחתי להשיג את כל העותקים.
רק חבל שהקצין הגנב זכר את השיר בע"פ כבר ובטוח זימר אותו בקול הנחליאלי שלו לשתיים המדוברים. אחד סמ"פ בצה"ל ואחד סמל.
ההקרבה הזאת עלתה לי בזה שהמ"פ התחיל לצעוק עליי בראבק בכל המגורים שאני יעוף משם ושזה מגורי בנים. ואיך אני לא מתביישת. ואפילו הסמ"פ קצת כעס.
אבל הסברתי לו שזה חשוב והוא לא מבין עד כמה, וזכיתי לחיוך היפה שלו. 
מזל שכתיבת השיר נגדעה ע"י המילואמניקים שביקשו שאני יבוא לפתוח להם.
מי יודע לאיזה עוד מחוזות השיר שלי היה מגיע... 
נ.ב
על גנבת השיר הזה, כתבתי עוד שיר...
הוא הולך ככה-
"ההההההההסמב"צית חי"ר,
כותבת חמשירים,
רק חבל שהקצינים, לה אותם גונבים!
איזה בלאגן, איזה בלאגן,
כל הפלוגה יודעת,
חבל לה על הזמן! "
אני פשוט מבוזבזת... (:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
