נוף ילדות\ שלמה ארצי
בנוף הבתים הישנים,
אשר היו צילי בימי ילדות,
חלפו הרבה שנים,
חלפו הרבה שנים.
נוף הבתים כבר מתפורר,
וקירותיו נעלמים,
חלפו הרבה שנים,
חלפו הרבה שנים.
בגן העדן של ילדות
אשר היה פורח,
הייתי חלק מהנוף
היום אני אורח.
בגן העצים המתקלפים,
אשר היו צילי בימי ילדות,
כבר נשברו הענפים,
קפצה זיקנה פתאום.
אני הולך ואת איתי
והם כולם נעלמים
קפצה זיקנה פתאום
איזה יום היום
בגן העדן של ילדות...
נפגשתי היום עם מאשה אחרי שוב כ"כ הרבה זמן.
הילדה הזאת היא מטען של זכרונות ילדות כאלה ישנים...
בכל זאת, תקופה של 8 שנים שאנחנו חברות קרובות.
אפילו להפגש מטר מהבית של שנינו העלה כ"כ הרבה זיכרונות...
אני בכתה ז'... ילדה מתוקה וקטנה עם שמלה שחורה בדרך למאשה... בסף הכל 12-13.
וגם ה"שביל שלא נגמר" שלנו, שבתחילתו היה את הארגז חול הזה, עם המבנה של המחנות העולים.
והנוף הכ"כ מוכר של הבניינים הנמוכים שממולינו.. בדיוק באמצע הדרך מהבתים שלנו.
ואוטומטית מזכיר לי את החברים מהתיכון.. ואיזה כיף היה..
וכמה שטויות.
וכמה צחוקים..
וכמה התבגרות.
כל התקופה הזאת.. כ"כ מיוחדת. היתי חוזרת אליה בכיף עכשיו.
" בגן העדן, של ילדות... "
כ"כ שמחה לחברה כזאת ותיקה וטובה שאני פשוט יודעת שהיא תמיד תיהיה שם.
עוד נחזיק אחת לשנייה תיד בחדר יולדות, לא משנה אחרי כמה שנים.
אחח... הנוסטלגיה הכתה בי כ"כ חזק...
בבלוג זה
בכל הבלוגים
