הכל בתחילת כיתה ח'..
לא. בעצם, זה התחיל עוד לפניי.
הייתי ילדה רגילה..
לא הכי נאהדת על ידי חבריי לשכבה,
אבל חייתי עם זה.
תמיד הייתי אוכלת ואז אמא שלי היתה אומרת
"אוףף בסוף את תראי כמו פרה!".
הייתי מסתכלת על המראה ורואה ילדה מכוערת.
אבל לא שמנה.
ואז הגעתי לחטיבה.
הבטחתי לעצמי "השנה אני אהיה מקובלת. אני אעשה רושם".
וככה זה היה.
הכרתי חברות חדשות, ידידים, הצטרפתי לישראבלוג..
התחלתי לאהוב את איך שאני נראת.
ואז, בסוף כיתה ז', הכרתי 2 חברות חדשות.
אנה ומיה.
חברות עלק.
הן לא כ"כ אהבו אחת את השניה, אבל היו דומות מאד.
התחלתי להתחבר לאנה בהתחלה.
הפסקתי לאכול, והיא עודדה אותי.
"יופי! איך רזית! תמשיכי ככה!".
הייתי נוסעת לת"א ולא אוכלת שם כלום.
אולי רק שותה קצת מידיי פעם.
והולכת המון.
ואז הייתי חוזרת הביתה ורואה איך רזיתי, ואת העצמות שלי בולטות.
ואנה תמיד היתה שם.
"יופי! מצדי נלך כל יום לת"א ".
וככה זה המשיך.
תחילת כיתה ח'.
אבא תמיד היה מכין לי כריך לבצפר.
אבל הייתי זורקת אותו לפח בבוקר, בדרך להסעה.
הרזתי והרזתי.
יום אחד הייתי בהפסקה בדשא עם חברות.
ובטעות עלתה לי החולצה קצת למעלה וראו לי את העצמות בבטן.
"וואי, את רזה. ממש ממש רזה. ממש."
"תודה" אמרתי, נבוכה קצת.
הרגשתי מרוצה מעצמי.
שהצלחתי.
ואז התחלתי לאכול קצת.
ובלי לשים לב העלתי במשקל.
ואז מיה באה.
היא לימדה אותי להקיא.
וא נזכרתי בסרט שראיתי מזמן..
על ילדה שגם היא עם מיה.
והיה שם קטע שהראו איך היא מקיאה.
ואז ניסיתי גם.
היה קשה, אבל בסוף הצלחתי.
הקאתי! אבל אנה לא היתה מרוצה מזה.
"מה את מקשיבה לה בכלל?! למה את מקיאה?!"
אצל אנה זה או שלא אוכלים בכלל או שהיא לא חברה שלך.
אז הסתכסכנו.
המשכתי לזרוק את האוכל שלי בבוקר,
וכדי להראות לאמא שאני אוכלת, הייתי אוכלת ועושה כמו שמיה אמרה לי.
מקיאה.
וככה זה המשיך.
עד שיום אחד חברה שלי דיברה איתי.
החברה הכי טובה שלי.
היא סיפרה לי שהיא בדרך לאנה.
שהן התחברו.
כעסתי עליה שהיא עושה את השטות הזו.
למה היא מקיאה?!
זה לא בסדר.
ואז ניזכרתי בי.
גם אני הייתי חברה של אנה.
ועכשיו אני עם מיה.
סיפרתי על מיה לחברה שלי.
והגענו להסכמה,
אני לא מקיאה- והיא אוכלת.
אם אני מקיאה אז היא מפסיקה לאכול, ולהיפך.
ואנחנו מספרות אחת לשניה הכל.
חברות הכי טובות.
מאז, אני לא מקיאה יותר.
הבנתי שאני צריכה לאכול 3 ארוחות מסודרות ביום.
וגם בגלל העובדה שאני במש"צים ובצופים,
ואני לא יכולה לעשות מסלולים של מעל 8 ק"מ בלי לאכול כלום.
והסיבה הכי חשובה-
בגלל ההסכם שלי עם חברה שלי.
בגלל שהיא כל כך חשובה לי.
מאז עברו 8 חודשים.
העלתי במשקל והשמנתי מעט.
ועכשיו אני שוב בדיאטה.
אבל דיאטה נורמלית.
והיא כוללת בתוכה:
-3 ארוחות מסודרות ביום, בוקר צהריים ערב.
-לא לנשנש בין הארוחות ממתקים ודבריםן מיותרים.
-צעידה של כ-5 ק"מ לפחות 3 פעמים בשבוע.
אני משתדלת לשמור על תזונה נכונה ועשירה בכל 3 אבות המזון.
יום א' אני יוצאת לטיול של 3 ימים על הרבה הליכה,
ואני מקווה שיצא לי טוב.
לא לאכול יותר מידיי, אבל גם לא פחות מידיי.
בבקשה תגיבו,
זה מאד חשוב לי.
אני כותבת כדי לשתף ואני מצפה לתגובות ולדעות שלכם.
חג שמח ונטול אנה-מיה.
-בר.
כינוי:
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
