מגילות סנטה מיקה'לה

צירופי מקרים. כבר דיברנו על זה שבניגוד למרבית בני האדם, לי אין ברירה אלא להאמין בהם, נכון?

ובכן, אתמול במקרה עלתה על שולחן האוכל שלנו סוגיית תרומות הזרע והפריה מלאכותית.

למה?

שאלה מצויינת. אחרי הכל, סנטי ואני שייכים לקבוצה הנראית מובנת מאליה למרות שהיא לא, של שני אנשים שרוצים ילדים, וחודשיים אחרי ההחלטה שלהם להרות גם מצליחים עם זה. טפו טפו טפו. אז מה לנו ולרעיון של הפריות מלאכותיות?

ובכן, לאור זה שבעולם הרבה מההמקרים אינם כאלה - יש לנו לפחות שתי משפחות חברות שהבן שלהם משחק עם קודי והם חברים, שכבר שנה ויותר מנסים להרות עם ילד נוסף וזה לא מסתדר להם. במשפחה אחת האמא מבוגרת ממני, בשניה היא צעירה ממני בשנה ולמעשה רק לפני כמה חודשים נכנסה לקטגוריה של גיל 35 ה"גריאטרי" מבחינת פריון. בנוסף, יש לי קרובת משפחה שילדה את בנה מתרומת זרע לפני כחצי שנה, ויש לי חברה אחת שממש שוקלת - וייתכן שכבר החלה בתהליך עצמו - עם אותו התהליך, ולפחות שני זוגות חברים הומוסקסואליים, שבמקרה שלהם זו תרומת ביצית, לא תרומת זרע, אבל זה אותו הדבר. בערך. 

"בערך", כי יש הבדל מאוד גדול. תרומת זרע היא תמיד* אנונימית, תרומת ביצית אף פעם לא.

ולמה כוכבית ליד המילה "תמיד"?

כי מסתבר שכבר כמה שנים שזה לא המצב הבלעדי, אבל על כך בהמשך.

אז הנושא עולה סביב שולחן האוכל אחרי שקודי מחליט שהוא מיצה ובעצם בא לו לצייר ולנסוע על האופנוע שלו ולראות טלויזיה, הכל באותו הזמן כמובן, ואבא סנטי ואמא מיקה נכנסים פתאום לשיחה על הנושא. איך היא התחילה אני באמת לא זוכרת. אבל מה שעלה בה היה שסנטי חושב שכל עניין ההפריות המלאכותיות הוא איום ונורא, הוא אגואיזם מוחלט מצד ההורים, יהיו אלה נשים יחידניות או זוגות חד מיניים. רק את הרעיון של זוגות הטרוסקסואליים שעושים בזה שימוש הוא מוכן לקבל.

"זה פשוט לא טבעי!" הוא מחה, ואני הסברתי שככל שעובר הזמן וזה נהיה יותר ויותר נפוץ, אין שום בעיה.

"משפחה היא משפחה היא משפחה", אמרתי לו.

הסכמנו שלא להסכים, וזה בסדר.

ואז הבוקר, אחותה של קרובת המשפחה שילדה ילד מתרומת זרע מפרסמת לינק לכתבה "בשם האב הביולוגי", שאני מאוד ממליצה לכם לקרוא, אם הנושא מעניין אתכם. ופתאום אני קוראת קצת מנקודת מבטם של ילדים שנולדו מתרומות זרע, ומסתבר שסנטי צדק למדי. אחוז מאוד גדול מהם מרגיש שנסיבות הולדתו הן שגויות - בין 30 ל-33 אחוזים מרגישים "רע" או "רע מאוד" לגבי זה. 25% הם נייטרלים וכ-40% נוטים לדעה חיובית, אבל עדיין היו רוצים לדעת מה זהות האב הביולוגי שלהם. בין היתר, מצוטטת שם בחורה בת 27 שנולדה מתרומת זרע ומאוד פעילה בניסיון להביא ליותר רגולציות כשזה מגיע לתעשייה הזו. היא עצמה מודה שבמקרה שלה זה בעיקר קשור לעובדה שהיו לה אמנם שני אבות לא ביולוגיים - הראשון היה בעלה של האם כשהיא נולדה, אבל כשהוא והאם התגרשו כשהיתה בת שמונה, הוא ניתק את הקשר עם שתיהן, וגם כשהיה שם מעולם לא התנהג כמו אבא באמת מבחינתה. הבעל השני של האם כבר היה "אב חורג לכל דבר". אבל היא טוענת שבלי קשר לנסיבות האישיות שלה, כל הנושא הוא מאוד בעייתי, ומשווה את הסחר בתאי זרע לסחר בבני אדם.

השאלה העיקרית שעולה מהמאמר היא האם זו האנונימיות של התורמים שמעצימה את הבעיה?

מסתבר שיש מאגר שנקרא donor sibling registry, כלומר, מאגר האחים מתרומת זרע. רשומים בו מעל ארבעים אלף אנשים ומעל לעשרת אלפים של זוגות "אב ביולוגי וילד ביולוגי" וקבוצות של חצאי אחים מצאו בו זה את זה.

ופה מגיעה גם שאלת הכוכבית מקודם - מסתבר שכבר כעשור קיימת גם קבוצה גדלה והולכת של תורמי זרע בחינם.

הם מרוכזים באתר שנקרא known donor registry כלומר "מאגר התורמים הידועים/ לא אנונימיים" וזה עובד קצת כמו אתר הכרויות: נשים (או זוגות) שמחפשים תרומת זרע פותחים פרופיל, תורמים פוטנציאלים פותחים פרופיל, וקשר נוצר. גם התורם בודק את האמא הפוטנציאלית וגם האמא בודקת את התורם ולכולם ברור שהקשר בעיקר יסתכם בתרומת הזרע - אגב, בלי שכסף יוחלף בין הצדדים. במקרים מסויימים האמא שולחת לתורם עדכונים לגבי ההפרייה, ההריון עצמו ותמונות של האולטראסאונד ושל הילד כשהוא נולד, ותמיד תמיד תמיד הילד יכול לראות תמונות של אבא שלו או להכיר אותו אם ירצה בכך.

בכתבה מרואיין תורם אחד כזה, נשוי באושר ואבא לשלושה ילדים שהוא מגדל - אבל דרך האתר הזה, הוא אב לעוד 24 וחמישה הריונות נוספים שבדרך. והיד עוד נטויה.

זה גורם לי לחשוב, מה היתה אריאלה רביב חושבת ואומרת על כל הנושא?

ומה לגביכם? מה אתם חושבים על כל הסוגייה, אם בכלל?