קשה לי לקום מהמיטה
אבל חם לי לשכב
והמאוורר תופס לי את כל הגוף
אז עכשיו גם כואב לי
לשמוע שיחות של אנשים מרחוק
רק בסים רחוקים
גלי קול כלשהם
לא להבין מילה
להיתקף אימה כי הכל נשמע כמו צעקות וריבים רחוקים
לשמוע טריקות דלת
סתם סגירות עקומות של מאותגרים פיזית
כי כל כך קל להשתמש בידית
אז למה אנשים לא עושים את זה?
לא ברור
היו לי רעיונות שהאמנתי בהם
פתאום משהו אחד לא ברור ביטל את כולם בשניה
וכל התוכניות של חודשים אחורה הלכו לעזאזל
אנשים שרוצים להיות חברים שלי ולא מבינים שאני מתה
שאני רעל
שאני צל עלוב
שכשמישהו נחמד וחברותי אלי אני רק מרגישה יותר גרוע
כאילו אני משקרת
ואני לא
אבל אני גם לא אגיד כמה רע לי ואיך גם בימים הכי טובים שלי הייתי מעדיפה לא להיות
גם כשאני אוהבת אנשים עד עמקי קיומי זה קשה לי
אולי הכי קשה
ככל שאני אוהבת יותר את מי שמולי
ככה אני שונאת יותר את עצמי
כשאני רעבה
בקיץ
ובקיץ לא בא לי לאכול כלום
הכל עושה לי בחילה
ואני מקיאה פעם בשבוע יאוכל שחשבתי שיעבור אבל לא
בא לי רק גלידה
אבל אפילו המילה השם גלידה שמושלם לגועל של המוצא
כי זה גלד של חלב
אפילו זה לא מצליח לעצור אותי
והחרא הזה זה ההבדל ביני לבין טבעונות - גלד של חלב של פרה שמתעללים בה
ובכלל מי האדם ההזוי שאמר לעצמו בפעם הראשונה: "אני הולך לינוק מהחיה הזאת",
כאילו - היה יותר הגיוני שכולנו נצרוך חלב בני אדם
כי לצרוך חלב של חיה רנדומלית זה פשוט הזוי
ואני בדיכאון בקיץ
מה זה הזין הזה?
כמה פעמים אני מפנטזת על הים!!!!!!
אבל לא.
אני מזיעה יותר מפועל בניין
ודווקא את הריח של הזיעה אני אוהבת
הוא ממכר
ודוחה
וממכר
אנשים שנותנים לי מחמאות
אהעעעעע
אני הכי לא אוהבת את זה בעולם
איך זה תמיד קורה לי
אני חייבת לדבר על המחלה שלי עם מישהו
איתך
אבל היא מדבקת
ואני רוצה שתישארי שמחה
אני לא מצליחה לבקש ממך סליחה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
מתילדה הלטאה