(זה גס)
כמה זמן עבר מאז שעשיתם את עצמכם בכוח הדמיון בלבד?
עד לפני שנה בערך הייתי בגמילה מפורנו
ואז הוא חזר לחיי
שיחקתי בקטגוריות
ניסיתי להכיר את עצמי בהשתקפויות
ולשמחתי מצאתי את עצמי בשפויות שבהן
(לא שופטת)
הכי אני אוהבת את המצויירים העמוסי דמיון
ככה גם המוסר שלי נקי יותר
מעט יותר
כי ברור ונהיר לי
שבבסיסו פורנו הוא פשע וזנות
אבל לא כולו
הקטגוריה השניה האהובה עלי היא גברים לבד
כי זה כיף לראות את האדם מול עצמו
וגם
זו אולי הקטגוריה היחידה שבה ניתן לשמוע קול גברי (חוץ מגייז אבל זה פחות עושה לי את זה ויזואלית)
לא מזמן גיליתי סרטון מופתי של גבר צעיר מזיין בובה מתנפחת שקופה
זה אחד הגאוניים אם לא ה-
לראות את המכונה הזאת בפעולה זה כל כך יפייפה
הסרטון הזה הוא בין היחידים שחירמנו אותי לנצח נצחים
זה תמיד יחרמן אותי לדמיין זין חודר ועכשיו גם לדעת את הפיזיקה המהממת
הריקוד המושלם
החייתיות המנותקת כמעט
של האיבר הזה
שאני מעריצה.
אבל הפורנו
מסונן ככל הניתן
מקוטלג לטעמי
הוא לא באמת יכול להחליף
את ההנאה המושלמת
של להמציא מהראש סיטואציה
מהמחשבות שלי
מהסטיות שלי
מהכמיהות שלי
וזה....
שנים לא עשיתי
קצוות חוטים נקשרים להם במחשבה וניתקים
מגע
הבהוב בין זיכרון לתשוקה
אבל הקושי לדמיין ענק
הקושי להיזכר ענק
ואז
על מסך
מופיע גבר
רגיל ולבוש
שחקן בסתם עוד סדרה
והזיפים שלו באורך מסויים
והזוויות של הפנים שלו במבנה מסויים
ופתאום
אני רואה אותו
ויודעת פיזית בגוף שלי
איך מרגיש לגעת בו
וזה
בשביל החוויה הזו
של זיכרון-פנטזיה-דמיון-תשוקה
הייתי מוכנה לוותר על כל אמצעי מזוייף להיזכרות.
רק לעבוד מהמוח
מהגוף
של עצמי
למען עצמי
כי בסך הכל בנו יש הכל
ומי מכיר אותנו יותר ממנו?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
מתילדה הלטאה