הכל מסביב כל-כך רועש,

זה עולם חדש, הגרון יבש.

ופיתאום החלילן מנגן לי,

כך ברוגע בלי להתבייש.

החלילן מנגן לי בין השורות,

ולפתע, בלי בושה, גם החצוצרות,

הן מעלות בי זכרונות,

וצפים הרגשות.

רצף מוכר של תווים,

וכל החיים מולי רצים.

רצף מוכר של תווים,

נשמע בין רחש העצים.

מי זה מנגן לי?

זו אינה יד המקרה.

זה אתה, זה אחי,

כך זה נראה.

והעין פקוחה

שחכה איך למצמץ

זה זורם לי בוורידים

אינסופי,

ואולי קצת מאלץ.