נראה כאילו מאז הסופשבוע בשפיים, כל הדברים קיבלו,על דעת עצמם, אישור להתקיים. O_0

את הסופ"ש עם השבט הכי איכותי ביקום פתחנו עם שיחה הכי מבאסת בגלקסיה.. שאומנם הרסה לי את היום הראשון בחופשה, אבל בהחלט שינתה הרבה דברים, בעיקר לחיוב בחיי בטווח הארוך.

בין השאר מאז הספקתי סופסוף לקנות בגד ים, שיציעו לי נישואים בדיזינגוף, לספר על דני לכל הרשימה בפייסבוק, להיות בנתניה, ואפילו לקחת רכבת ב- 8.8.08 בשעה 8 ושמונה דקות..

ומאותו נקודת זמן, המון התרחשויות, מלוות בהמון רגשות..

בין עצב לשמחה, עם תעוזה לאכזבה, שהתתגלגלה לנקודת עלייה, עם משמעות עצומה, וחוסר משמעות נוראית.

אז ב-8.8.08 בשמונה בערב, בשעה שבבית שורר קידוש וששון ובליבי בלבלה שכונתית, גם סיפרתי להורים.

בדיעבד אני חושבת שהיה מאוד חיובי.. באותו רגע הייתה סערת רגשות בבית, באותו רגע חשבתי שעשיתי את הטעות של החיים.

אח"כ נפגשתי עם ריקו לשיחת יגון..

יומיים לאחר מכן, עברתי טסט בתוך תיכסכול אינסופי, לאור הידיעה העצובה.

משם להלוויה, ואולי באמת הגזמתי אבל פשוט לא הצלחתי לעצור את הדמעות..

פשט רציתי לחבק אותו שעות, לא לעזוב..תוך כדיי זה שאין לי מושג מה לעשות עם עצמי.

אחרי שנגמר, בתוך כאב ראש מטורף נסעתי עם אבא לבית העלמין בלוד להדליק נר אצל סבא.

בדרך הוא שוב סיפר על ילדותו ואיך הוא היה הולך בשביל הזה למגרש כדורגל..

אבל בתום החפירה פיתאום צץ לו עניין עם רגש, פיתאום הוא סיפר על עניין שקרה עם סבא פעם, כשלסיכומו של סיפור הוא אמר ש"כל אחד צריך להיות כמו שהוא. לא כמו אחרים."

ואח"כ, ליד הקבר, עוד בכינו ביחד =|.

זה יצר איזה שהיא פתיחות כנראה.. הוא מצליח להבין אולי..

אני מקווה.

מחרתיים אילת.. כ"כ לא בא לי..

לפחות היום אחורי העבודה אני כנראה אפגש עם דניאלה

אם לא היו לי את החיוכים שהיא מעלה לי על הפרצוף

באמת שאנלא יודעת מה היה לי בחיים כרגע..