כל כך בא לי שימסרו אותי לאימוץ רק שאני לא אצטרך להיות בבית הזה...
כל פעם, לא משנה כמה זמן עובר מהפעם האחרונה זה תמיד קורה עוד הפעם...
כל פעם מחדש אני שומעת את האבא החורג שלי צועק על אמא שלי דברים כמו להכריח אותי ללכת איתם לים ש"היא לא תהפוך למפגרת" ודברים כאלה..
אני לא בטוחה ממה זה מתחיל אבל הוא תמיד שותה ואז איך שהוא זה מגיע לצעקות...
ככה זה כבר יותר משנתיים, לפני זה הוא אפילו צעק עלי והעליב אותי על זה שאכלתי עם הידיים, הגיע אפילו לזה שהוא שם את האוכל על הרצפה ואמר משהו כמו "אם את אוכל עם הידיים אל תאכלי ליד השולחן" או משהו כזה...
ובפעמים האחרות שבהן הם רבים הוא מאיים שהוא יעזוב את אמא שלי, או שאנחנו נלך ודברים כאלה...
למשל עכשיו "או שהיא תלך לים או שאנחנו נתגרש"
כל פעם כל כך בא לי שאבא שלי לא שותה, לא היה נופל ומקבל זעזוע מוח, אלא שהיה כמו כולם נורמלי שאני לא אצטרך לחיות כך עכשיו..
אבא שלי אף פעם לא היה אומר עלי משהו רע, לא מעליב אותי ולא היה קורא לי בשמות כמו "מפגרת" או מכריח אותי לעשות משהו...
מתוך שני החברים האחרים שהיו לאמא שלי זה הכי גרוע... והכי גרוע זה שהיא אפילו התחתנה איתו...
אני רק מחכה שאני אוכל לעזוב את הבית הזה, רק הבעיה היא שאז אני בטח אדאג לאמא שלי...
לא משנה עד כמה שאני בנאדם טוב, אני בטוחה שתמיד יהיו לו טענות...
בהשוואה לחברות שלי, הציונים שלי גבוהים, אני לא מבקשת כסף, אני לא אומרת שאני לא אהיה בבית עד מאוחר בלילה או מבלה את היום מי יודע איפה...
היא לא מתלוננת על שום דבר, אני לא מבקשת כסף בשביל לנסוע לטיול השנתי, אני לא מבקשת לקנות לי בגדים נעלים תכשיטים או דברים כאלה..
אז למה זה שאני צריכה לשמוע תמיד את הדברים הרעים שהוא אומר עלי?
אני בטוחה שאם הייתי מאומצת אז לא הייתי צריכה לשמוע אפילו משהו דומה לזה..
והם עדיין לא הפסיקו לריב מאז שהתחלתי לכתוב את הפוסט... (22:33-22:57)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
