נרבוזה

16 ימים להתנתק מהכל.

אני צמה 16 ימים, בהצלחה.

אני מתנתקת ממנה 16 ימים, בהצלחה.

אני הולכת לרדת עשר קילוגרמים או יותר.

אני הולכת להיות רזה, לרעוב עד העצם ולהיות מאושרת מכאבי הרעב, מהסחרחורות, מהחולשה. אלו הדברים שמחזיקים אותי חיה.

אני מסתכלת על הגוף שלי ורואה דבר אחד : צרה וגועל נפש. הגוף האנושי התחיל להגעיל אותי. בתכלס, גועל נפש. ריחות, פיתולים מוזרים, חורים לא ידועים, הפרשות למיניהן, דם, צרכים משונים כמו נשימה, אכילה, שתיה וכו'. זה כ"כ לא נקי.

אז ממחר אני שומרת על בטן נקייה ממזון למשך 16 ימים, משהו שאני יודעת שאני יכולה למנוע מהגוף שלי, ובגלל מאגרי השומן המכוערים והמיותרים, הוא ישרוד, בתקווה.

הפעם אני לא אשבר בשום אופן. מצדי להתעלף, לראות שחורים, לא לתפקד, למות. הפעם היד הזאת לא תאכיל אותך עוד פעם, נבלה כפויית טובה שכמותך. את חייבת להפסיק לאכול. לאמא ולאבא אין כסף. אסור לי לאכול, אני מבזבזת, אני חיה, חיה רעה, אני בהמה.

מחר אבקש ריטלין מאבא בשביל הדיכוי תיאבון. שום סוג של מזון שבעולם לא ישבור אותי הפעם, שום חוויה קולינרית מזדיינת לא תקרוץ לי הפעם.

הפעם זה לנצח, מפה ועד משקל 36.  זה עולם מלא בשקרים, והדבר האמיתי היחיד שאני יכולה לעשות עבור עצמי זה להעלים את הגוף שתוקע אותי במקום. הדבר היחיד שאני יכולה לספק לעצמי באהבה מוחלטת, זה כאב. כאב טהור, מהול בשנאה עצמית אוהבת וחזקה מכל. כאב הרעב החזק שאסב לעצמי ינתק אותי אט אט מהעולם, עד שאעלם לחלוטין, אתפוגג. אדעך. כמו אוויר, כמו גז. הייתי פה.

16 יום נקיים.  ולא יהיה לי אכפת ואני לא אראה בעיניים וזה יהיה רק אני והרעב ושום דבר חוץ מזה. היא תימחק, החברה הכי טובה שלי תימחק, הצרות של אמא ימחקו, הצורך באנשים סביבי, כסף, עבודה, משהו לעשות, אלכוהול, הכל יהפוך לדבר אחד: הסלידה מהאוכל והמרדף לגוף גרום.

אני סולדת מאוכל, ואני מתנתקת מעולם האוכל ונכנסת לעולם הרעב מבחירה מודעת.

עוד חודשיים אהיה רזה לחלוטין.

יעד לתחילת יולי : 45 ק"ג. בהצלחה.