בזמן האחרון רע לי...

כל אחד זורק אותי לעזאזל..

אף אחד לא רוצה להיות איתי...

הבאסה שאני אדם של טעויות..כל רגע טועה לא צודקת אשמה בהכל..פשוט שום דבר לא מצליח לי..

מה שהכי מעצבן אותי שיש ת'אלה שמשחקים אותה חברים שלך ובסוף מסתבר זרקו אותך קיבינימאט לפני מלא זמן..

או למשל אתה מתאהב מאמין ,אוהב נותן הכל לאהבה אבל מה בסוף מסתבר שניצלו אותך או שיחקו בך..

בגלל כל זה נשארתי לבד ויותר לא מאמינה באהבה...

כל פעם ניצלו אותי שיחקו בי פשוט הרסו לי את האמון בהכל..או שאני הרסתי..

באמת שאני לא יודעת מה לעשות כבר עם עצמי...

חוץ מזה אף פעם לא הבנתי ת'אנשים האלה שממבט ראשון הם לא אוהבים ת'בן אדם...יעני ביופי או משו כזה..

כאילו מה הקטע?! הבן אדם לא מוצא חן בעיני מישו אז לא צריך אותו או לא צריך להיות איתו?! מזה השטויות האלה...

למשל כשהייתי בלונדינית ( כשהיה לי צבע בלונד-עכשיו יש לי שחור) ישר התחילו לרכל עליי שאני בלונדינית מטומטמת , מפגרת אהבלה ולמה? בגלל הצבע השיער שלי...

או שאנשים ניצלו בקלות את התמימות שלי...אני נערה תמימה ובגלל זה כל אחד קופץ להזדמנות לנצל את זה...ורק אחרי כמה זמן אני מגלה את זה...

או למשל בחורה באה לחבורה והיא חדשה שם מנסה להתחבר עם החבר'ה ופתאום יום אחרי שומעים שמועות שהיא נותנת או שרמוטה...ולמה? בגלל שהיא נראת טוב...

מה הקטע באנשים כאלה?!

אמא שלי צודקת..עדיף להיות לבד מאשר מוקף מזויפים...

אני הבנתי בעצמי כמה צבועים יש בעולם הזה...

או למשל ערסים (לא יודעת אם זה קשור אבל בכל מקרה) העיקר לדפוק מישהי ולזרוק...למה?! כדי להשוויץ שהשיגו זיון?!

אבל הם לא יודעים מה עבר על הבת...אנסו אותה זרקו אותה יכול להיות גם התעללו בה כדי לזיין אותה...אחר כך היא בן אדם אחר לגמרי...אחרי המקרה הזה היא יכולה להפוך למישהי אחרת שאף אחד לא יזהה אותה יותר..

פשוט אנשים לא קולטים מה הם עושים לאנשים אחרים...!

מכל החברים שהיו לי כל אחד ניצל אותי...רק כי אני יפה הם יצאו איתי..זה הרג אותי הכי מהכל..

בכיתי כמויות של דמעות כשאמרו לי שאותו חבר לא אהב אותי בכלל רק ניצל אותי להשוויץ לחברים שלו שהשיג מישהי כוסית...אחרי זה בחיים יותר לא רציתי לשמוע ת'מילה אהבה...

אני באמת אהבתי אותו , האמנתי לו לכל מילה שאמר אבל כל זה היה שקרים!!!

פשוט הפכתי להיות כלבה איך שהוא שאפילו לא שמתי לב מרוב שהרסו לי ת'לב התחלתי להרוס לאנשים אחרים ת'חיים...

עכשיו אני מנסה להיות רגילה אבל לא מצליח לי...

פשוט בא לי להרוג את עצמי בגלל שאני לא מאמינה יותר באנשים ולא מאמינה באהבה יותר!! כי אין לי מה לעשות יותר בחיים האלה...למרות שכל החיים עוד לפני ואני רק בת 15 וחצי עוד מעט 16...

חשבתי אולי לפרסנג את עצמי לעשות בטבור בלשון וסייד ליפ אבל חשבתי מזה יעזור לי אם אני אחורר את הגוף שלי יותר מידי?!...

לא יודעת כבר מה לעשות...

=[[

(רשמתי את הפוסט הזה כדי שאולי תבינו איזה אנשים יש בעולם ואולי תצליחו לפתוח את העיניים לפני שיהיה מאוחר מידי)