אהבה הוא רגש כל שהוא שמביא איתו ביחד סבל, כאבי לב, כאבי ראש ולפעמים התאבדות(אולי אני מגזימה אבל חלק מזה נכון).

וזה נכון כפי שאומרים אהבה = אכזבה זה פשוט אותו דבר.

אני לא מסוגלת כבר להיות עם מישו , להיות איתו ביחסים קרובים רק בגלל אותה חולשה שהורגת אותי כל פעם מחדש.

אני אומרת לבן אדם שאני אוהבת אותו והוא תמיד אבל תמיד אומר לי "כן, כן גמאני.." זה כאילו יחס של זלזול בבן זוג שלך..

אותו בן מניאק מנצל את הבת בדרך הכי פשוטה, היא אוהבת אותו באמת בכל הלב שלה מוכנה לעשות בשבילו הכל והוא מסכים עם זה והוא אומר גם אבל בציניות, ואז פתאום מגיע יום שאותו בן מחליט שנמאס לו מאותה בת ואז הוא זורק אותה קיבינימאט, זהו לא אכפת לו ממנה מצידו שתלך לעזאזל ...אבל מה קורה עם הבת?! סובלת, בוכה ימים ולילות, מסתגרת בחדר לא רוצה לראות אף אחד ולמה ? בגלל אותו יחס של זלזול שהוא נותן לה.

אני אישית כבר לא מאמינה בדבר הזה שנקרא אהבה, למרות שאני סך הכל עוד מעט בת 16 ולא עברתי את אותם דברים שמתרחשים בחיים , לי פשוט נמאס מאותו יחס של הזלזול והשקרים.

קסניה חברה שלי צדקה בכל מה שהיא אמרה שקשור באהבה, אל תאהבי ת'בן אדם זה יחסוך ממני סבל.

עדיף לצאת עם מישו שגדול ממך באיזה שנתיים שלוש כי הוא באמת יתן לך אהבה ולא יתייחס אלייך כאילו שאת סתם איזה מישהי בשבילו.

לסיכום קחו כמה תמונות שלי :

ו...תגידו אני מתלבטת מה לעשות...

כדאי לי לחזור לבלונד?

הנה שתי תמונות : לפני ואחרי

הנה כמו שאני עכשיו עם חום:

וכאן אני עם בלונד לפני איזה חצי שנה או שנה:

מה דעתכם? איך יותר מתאים לי?