המקום של ג'וליאנה

אני לומדת את האימהות שלי כל הזמן וזו למידה לא תמיד קלה. אני כל הזמן מנסה לחשוב עד כמה אני אמא טובה שמתחשבת בצרכים של הבן שלה.אני גם מסתכלת הצידה על הורים אחרים ומה שהם עושים בשביל ילדיהם ושואלת את עצמי אם אני לא "מחפפת" במשימות ההוריות שלי. האם אני מזמינה מספיק חברים לנן? האם אני מספיק יוצאת איתו לגנים ציבוריים (את ההתארגנות והחזרה אני די שונאת), האם אני מספיק איתו? האם אני חונקת אותו? האם אני מאפשרת לו עצמאות? האם אני מספקת לו מספיק גירויים יצירתיים?

קראתי אצל אובי פוסט שעוסק בדיוק בנושא העצמאות. מאד התפעלתי מהגישה שלה וברור לי שזו גישה שאני עובדת עליה אם כי עוד לא לגמרי שם.

ובחנוכה הזה אני מרגישה אשמה כי כל החג עבדנו והוא היה בצהרון ואני מקבלת כל הזמן מאמא של החבר שלו שלא בצהרון הצעות לבילויים. היום בריכה, מחר משחקיה, שלשום פסטיגל ואני כל הזמן נאלצת לענות לה שאני בעבודה בירושלים והוא בצהרון במודיעין ופשוט אי אפשר לעשות כלום.

השבוע האחרון היה עמוס לי מאד בגלל חפיפה בין שני קורסים שאני לוקחת מה שאומר שני ערבים תפוסים וימים אחרים תפוסים בדברים אחרים. הכול חשוב והכול רצוי.

והילד שלי למעשה לא ממש חווה חופשת חנוכה.

ואני אפילו לא מצליחה להקריא לו סיפור וכשאני פנויה לא תמיד בראש שלו.

להזמין לפחות פעם בשבוע חבר לנן. כמובן שהוא יבחר את החבר. גם לעודד אותו ללכת לחבר.

סיפור ביום חובה. אפילו אחד קצר

לקנות לו טושים כי רוב הטושים שלו הרוסים.

עצמאות. לתת לו להתלבש לבד ולתת לו משימות.