פגשתי בקפה השכונתי אבא של אחד מהילדים בגן של נן שישב שם עם בתו להתאווררות שאחרי מחלה. הוא סיפר לי שאשתו לימדה אותו ליצור זכרונות ילדות משמחים באופן מודע ולשלב אותם בשגרה והוא עכשיו יוצר לבתו זיכרון כזה בזה שהוא יושב איתה על כוס שוקו בקפה.זה הזכיר לי במשהו את הילדות שלי.
השבתות הן הזמן ה"רשמי" שלנו לעשות דברים מהנים ביחד ולחות חוויות חדשות ולאפות לנן את עגת הזכרונות ולכן החלטתי שניסע לקטיף תותים.
כשאומרים לי שדות תות אני מדמיינת שדות רחבים מלאים כתמים אדמדמים וברקע שמיים בריטיים כאלה. ביטלס, נו...אז כבר הייתה לי פנטזיה פסטורלית בראש שהמציאות לא דמתה לה אבל עדיין הייתה מהנה.
טוב, זה לא היה ככה במציאות . זה כיף לאכול תות ישר מהשיח, זה כיף ששלושתינו לבשנו חולצות אדומות (ושלי גם מנוקדת ולכן תותית למדי).
גם הפנים של נן היו מרוחים בתות.
אחרי שמיצינו את חויית הקטיף השתרענו על הדשא הסמוך אלא שההשתרעות לא נמשכה זמן רב כי הייתה רוח חזקה מאד אבל גם ככה נן רואה דשא ומתחיל לזוז וכך מצאנו את עצמנו משחקים קפואירה וכדורגל ולהפתעתי אני גם נהנית מזה,בועטת בכדור וצוחקת המון .
אני כל כך אוהבת את טיולי השבת האלה, את השמחה של להיות שלושתינו ביחד ואת הנופים הירוקים והשמש המלטפת והידיעה שעוד זיכרון ילדות משמח נאסף למאגר.
השבתות האלה מזכירות לי שגם אחרי ימי גשם רצופים אפרוריים ומדכאים ועבדים יש גם את הימים האלה, השמחים המחממים והמצחיקים.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
