הוזמנתי עם נן לצפות בהצגה חדשה שמתבססת על תכנית הטלוויזיה "ספר לי סיפור" .הצגה שמטרתה הדידקטית המוצהרת היא עידוד קריאה. מטרה יפה שאני כמובן מתחברת אליה.
ההצגה עוסקת ברונן שחי ביער (קסום) ומקבל משימה ללכת לארץ הסיפורים ולפגוש שם גיבורי אגדות ולעזור לסיפור להתנהל כסדרו כפי שאמור היה להתנהל.הגיבורים אותם פוגש רונן הם : כיפה אדומה, הברווזון המכוער, בנצי והמכשפה שושה שהופכת (ספוילר) לנסיכה על העדשה ובכך משתחררת מהתפקיד המכביד של המכשפה ומגשימה חלום של כל ילדה ממוצעת בקהל.
גיבורי ההצגה עוברים עדכון קל לימינו, כיפה אדומה לדוגמא, היא ספיר כהן שרוצה שיבדילו אותה מחברתה שנושאת את אותו שם. היא נמנעת מלדבר עם זרים מה שיוצר כמובן בעיה בהתנהלות הסיפור ומדברת בסלולרי עם סבתא (אולי מעודכן לימינו אבל לא ממש אהבתי את הרעיון).
בהצגה, מוזכרים גם כדרך אגב סיפורים נוספים וגם שם המחבר כמו הכינה נחמה מאת מאיר שלו שהתנחלה על ראשה של כיפה אדומה או זעקת כאב "איה אאוץ' ואווה" שהוא גם ספר של רינת פרימו הייתה פרסומת סמויה להצגות אחרות של תיאטרון שלנו שנעשו על פי הספרים המוזכרים כבדרך אגב .עדיף על פרסומת סמויה לבמבה אבל עדיין קצת לא לעניין. בלי קשר ממליצה על המחזמר החמוד בנצי של אותו תיאטרון.
אהבתי את המכשפה שושה ששונאת להיות מפחידה ורוצה שיאהבו אותה. היא הייתה דמות חמודה ומשעשעת. וגם את זה שאזכרו את שמות המחברים של הספרים. לא בטוח שכל הילדים ידעו למשל שכיפה אדומה נכתבה ע"י האחים גרים.
היו לי בעיות עם הצורה הלא מעודנת בה הועברו המסרים הדידקטיים. למשל רונן וכיפה אדומה פונים לקהל ושואלים אותם: "נכון שאסור לדבר עם זרים, ילדים? " לדעתי היה מספיק להראות שכיפה אדומה לא מדברת עם זרים. ילדים הם לא סתומים.
ההצגה מתנהלת בווליום גבוה(מדי) עם הרבה שירים וכאמור עם אינטראקציה רבה עם הקהל (שמשתף פעולה יפה כולל נן המופנם שלי), שתי הנסיכות המועמדות לחתונה מהנסיכה על העדשה היו אב ואם מהקהל שהולבשו בתלבושות והיו משעשעים להפליא.
הרגשתי גם שההצגה היא זפזופ מהיר בין כמה סיפורים. אולי כדי להתאים לדור הילדים של ימינו שסף הקשב שלהם יותר נמוך משלנו? אולי כדי ליצר אצלם ארוחת טעימות ולעודד אותם לקרוא סיפורים (או יותר נכון, לעודד את הוריהם להקריא להם) ואולי זה היה ניסיון להתחרות במדיומים אחרים מהירים יותר כמו הטלוויזיה והמחשב.
לא ראיתי את תכנית הטלוויזיה שעל פיה נעשתה ההצגה, יכול להיות ששם מתמקדים בסיפור או שניים והקצב רגוע יותר.
כך או כך קשה לבחון עד כמה ההצגה הצליחה במשימתה לעודד קריאה אצל ילדים שזקוקים לעידוד.
מבחן הילד: נן אהב את זה שהוא מכיר את גיבורי הספרים וגם חלק מהשירים.שמתי לב לנטייה לחפש את המוכר ולשמחה הגדולה כשהוא מגלה שהוא מכיר את הסיפור ונהניתי לראות שהוא מגיב להצגה . ומצד שני הוא ציין שההצגה הייתה לו ארוכה מדי (אורך של שעה וחצי, ללא הפסקות).
רונן בארץ הסיפורים: המחזמר (תיאטרון שלנו)
רונן גולדפרב פלד , נגה מילשטיין , רועי ירושלמי, בטי קושצ'י ,אבנר נינו .
והבובות מתוכנית הטלויזיה בדיבובן של: גילה אלמגור (בתפקיד שוף הינשוף) דורית טל שלו (בתפקיד לף העטלף), ומשי קליינשטיין (בתפקיד תולי התולעת)
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
