המקום של ג'וליאנה

כשאני חושבת על בחירה אני חושבת על ויתור. כל צעד בחיים, משמעותי או זניח הוא צעד שמחייב ויתור על כיוון אחר ואולי על חיים אחרים. בויתור הזה יש משהו מייסר. קרה לכם שחשבתם מה היה אילו בחרתי בדרך אחרת? זה פחד אמיתי כי האדם שבחר בדרך אחרת הוא גם את וגם אישה אחרת כי הבחירות שלנו עושות את מה שאנחנו כיום.

אנחנו גם תוצר של הבחירות שההורים שלנו עשו. אני זוכרת שאימי סיפרה לי פעם על מחזר שהיה לה ולא יכולתי שלא לחשוב שאם היא הייתה נישאת לו לא הייתי. הייתה מישהי אחרת. או מישהו.

אחד הדברים שהייתי רוצה לשנות בי הוא לפתח יכולת להתייחס ביותר קלילות לבחירות פשוטות בחיים כמו באיזו מסעדה לאכול או את מי לצטט בכותבי פוסט או איזו מתנה לקנות לגננת. אמא שלי פעם אמרה לי כשהתלבטתי בין שתי שמלות: "את לא מחפשת חתן".

וזו הקלה עצומה לדעת שאת הבחירות הגדולות בחיים שלי : זוגיות והורות כבר עשיתי.

ובהורות יש המון בחירות. אני זוכרת עד כמה התייסרתי בדילמה האם להשאיר את נן עוד שנה בגן ובסוף החלטתי להעלות אותו לכיתה א' ואחרי שהחלטתי באה הקלה מטורפת. מין הבנה שגם אם טעינו בהחלטה מותר לטעות.

"תמיד

כשנותנים לי סלט

אני רוצה מרק

כשנותנים לי מרק

אני רוצה קציצה

כשנותנים לי קציצה

אני רוצה תפוח אדמה

רק כשנותנים לי שוקולד

אני רוצה שוקולד. "

(יהודה אטלס)

איילת תיארה את הקושי להחליט בצורה ויזואלית ויפהפייה: מיליון חלונות פתוחים במחשב. כמה אפשרויות העולם הזה נותן וכמה ריבוי האפשרויות מקשה על החלטה.

מור אסאל האירה היבט אופטימי בבחירה:

"אני שולפת את קו הגורל הספציפי הזה מתוך סבך קווי הגורל האפשריים. בכל רגע ורגע אני חושפת עוד חלק ממנו, שאחרת היה נותר עלום, מכוסה, לא ממומש. אני מוותרת ומקבלת בו זמנית, והסיפור הוא לבחור (כן, שוב לבחור) במה אני מתמקדת."

אני אסירת תודה על בחירה קטנה ואידיוטית שעשיתי פעם. לא לשתות קפה אחרי הארוחה בקפטריה בהר הצופים. בחירה זו השאירה אותי בחיים והרחיקה אותי ממקום שהפך חמש דקות אחרי שהלכתי לזירת פיגוע. זה היה אחד מהשיעורים הכי מזעזעים שקיבלתי בחיים על כך שהבחירות הקטנות שאנחנו עושים יכולות להיות גדולות בלי שנדע על כך. אבל אולי טבו שאנחנו לא יודעים באמת את כל ההשלכות של הבחירותש לנו. לו היינו יודעים היינו מאובנים מפחד.