המקום של ג'וליאנה

השבוע עברתי את הגמילה הכי ארוכה שלי מאינטרנט שהייתה מאד מוצלחת כי זה אומר הרבה יותר חיים אמיתיים.

היינו בספרד (הפעם בצפון ספרד ואפילו ירד גשם) וחסרות לי מילות תואר כדי לתאר את ההנאה הגדולה. הרגשי כאילו חיברו אותי למצבר והטעינו אותי בפול אנרגיה. אפילו הפטיש בראש של היום בו חזרנו מחוסרי שינה לא הצליח להשכיח את החוויה.

אני מאמינה שעוד אכתוב הרבה על החוויות שלנו משם. על ההופעה של סבינה וסראט שראינו מהשורה הראשונה (לא היו שם מקומות מסומנים ויכולנו להתמקם מטר מהנחיר של סראט), על סן סבסטיאן (דונוסטי) שהיא עיר יפהפייה עם חוף ים מדהים (מי האידיוטית שלא הביאה בגד ים), על SOS שהוא כפר ימי ביניימי ציורי והררי שכיף ללכת בו לאיבוד.או את התצפית על האוקיאנוס האטלנטי והרוח הקרירה שנשבה משם.ועל הקרחנותבפמפלונה אליה הגענו בדיוק ביום האחרון של פסטיבל סן פרמין (הפסטיבל בו יש כמה מטורפים שרצים מקטע רחוב עם שוורים. דווקא את הקטע הזה לא ראינו וטוב שכך).

והכי חשוב פה-הזוגיות. הרגשתי שהיינו במיטבנו שידענו להיות צוות לעניין ולתמוך ברגעי משבר קטנים (התברברויות), לדעת כל הזמן להדגיש את הטוב ולהעצים ולשמוח ולחוות את הרגע.

ואת כל זה אני רוצה לקחת איתי גם לחיים הרגילים והלא זוהרים והלא נוחים כי באמת שיש הרבה במה לשמוח.