בכל בית בו אני גרה ולא משנה כמה מקום יש בו יש פינה שהופכת תוך כמה ימים לפינה הזאת שבה זורקים את הכול.
היום החלטתי להתלבש עליה וראיתי כל כך הםרבה פרטים שהפסיקו להיות רלוונטיים לחיים שלי. מין נוסטלגיה לא בהכרח מהנה כי חשבונות מגן טרום חובה של נן זה לא משהו שראוי להזכר בו.
מצאתי שם גם כמה דפי בוקר שלי ובזה דווקא התחשק לי להסתכל. בדפי הבוקר מצאתי: א. עייפות (מה חדש) ב. קושי להתמיד וקיטורים שכואבת לי היד וכואב לי הגב ואני מנסה לסחוב עוד קצת כדי לגמור שלושה דפים תקניים ג. דברים שחשבתי שנחמד שאמרתי אותם באיזו צורה גם אם לעצמי.
ואולי בשביל הדברים האלה היה שווה. מין פגישה מחודשת עם עצמי של לפני כמה חודשים.
"הילדות עוברת כל כך מהר. אני זוכרת את עצמי כילדה קוראת. בעיקר קוראת. כמעט מקנאה בילדה ההיא שהייתי שגילתה עולמות וספרים באמת חידשו לה."
"חדר משלך" זה אחלה בתיאוריה אבל במציאות זה משהו פנימי שאני מפלסת לעצמי מערימות הפרטים הקטנים שמרכיבים חיים. כל רשימת המשימות הזאת וכל מה שלא עושים היא לא נגמרת אבל לפחות משהו בנפש נקי יותר אם שמים אותהב בראש סדר העדיפויות ולא דברים שוליים כמו סדר וניקיון..."
"...אני יודעת מתי הגוף שלי רוצה לישון אבל אני אומרת לו סתום ת'פה אני אומרת לגוף שלי סתום ת'פה יותר מדי פעמים פרט לענייני אוכל. אז אני דווקא לא סותמת את הפה. "
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
