המקום של ג'וליאנה

היו ימים בהם הציפיה לשלג הייתה גוררת התעוררות מוקדמת, הרמת התריס ו...הופ נוף מושלג. היום חוויתי ציפיה לשלג של מודיעינית שעובדת בירושלים. בחדשות אמרו שלא יורד שלג אז החלטתי שעם כל הרצון להתכרבל במיטה מישהו חייב לעבוד. טוליו נשאר בבית ואני נסעתי במונית השירות. בדרך שמענו משיחה של אחד הנסועים שהתחיל לרדת שלג בירושלים. אחת מהנוסעות ירדה ואני התלבטתי. בהמשך כשכבר לא היה מקום להתלבטות קיבלתי חדשות שיורד שלג כבד אבל כבבר הייתי באמצע הדרך. הגעתי לנוף מושלג. התחלתי להתלהב כמו ילדה קטנה. היה ברור לי שאני הולכת לשתות קפה בתחנה המרכזית ולחזור. פשוט, נכון?

זהו שלא. חיכיתי למונית השירות עם עוד כ30 איש שהגיעו ממש בטעות לירושלים באותו יום. אחרי שכבר הבנתי שהייתי קצת ילדה מטומטמת  ושאני צפויה להתקע אז הגיעה המונית ואחרי כמה מטרים עצרה בתחנת דלק. סחפתי אחרי כמה בנות עולצות ויצאנו לשחק בשלג בזמן שהנהג תידלק והצטלמנו בפוזות. אחר כך נתקענו כמעט שעה באותו המקום בכביש בגין. שוב יצאנו והצטלמנו וצחקנו וחזרנו והשתעממנו והשתעממנו והשתעממנו ואז הנהג החליט לעשות מעשה ובנהיגה מבצעית חילץ אותנו מהבוץ (מהשלג).

ובמודיעין עסקים כרגיל. סתם חורף פושט וסגרירי.

נן יקנא.