המקום של ג'וליאנה

דווקא הימים שלפנ י הטילים עשו אותי הרבה יותר חרדה. המתח הנוראי שאפשר היה לחתוך אותו בסכין,החטיפות והרצח של הארבעה, הזעם משני הצדדים היו לי קשים בהרבה. ועכשיו הטרור והמלחמה למרות שהם קרובים בהרבה ובעלי פוטנציאל הפחדה רב יותר הם אלה שגורמים לי להרגיש רגועה. משהו באקראיות המוחלטת של המצב גרם לי להרגיש שלא משנה מה אעשה גורלי יפגוש אותי לכאן או לכאן.

זה נשמע מטופש וברור לי שחלק מזה נובע מכך שאני באיזור ללא טילים (טפו חמסה) אבל השקט הזה שהיה כל כך מובן מאליו בזמנים אחרים הפך להיות סוג של מתנה נדירה  ואני הרבה יותר מוקירה את היכולת ללכת לגן השעשועים ולשבת בבית קפה ולהיות חופשיה מחרדות.

הלוואי על כולם, אני אומרת.

ואני רוצה שהשקט יתפשט במקום המלחמה.