המקום של ג'וליאנה

בעולם מתוקן הייתי מטיילת תחת מטרייה בpicos de europa . אבל אני בבית מתנחמת בטיול שבת מוצלח לנחל תנינים ובעוגת שוקולד שאפיתי אתמול. לא כל כך גרוע.

קשה כשהמציאות מחליטה בשבילך לא את מה שרצית אלא את מה שנכון . קצת הופכת למין ילדה קטנה שברגע האחרון ביטלו לה את חגיגת יום ההולדת או במקרה זה את חגיגת החופש וההימלטות ממציאות החאקי שמקיפה אותנו. אבל לכולם התבטלו תכניות ובסולם האומללות באמת שאני לא בראש התור אני לא מופגזת או משהו ונהנית מחופש תנועה יחסי ומנורמליות חלקית. 

נעה בין הילדה המבואסת שרוצה לדפוק את הראש בקיר (מה גם שהטיסות חזרו יום אחרי שבוטלה שלנו. מה שמרגיש כמו אמירה ישירה: אתם לא תסעו!) לבין המבוגרת שרואה את המציאות סביבה ומבינה שהיא עוד בצד של בני המזל.

יום אחד יהיה שקט ואני לא ארגיש אשמה כל כך על כך שאני במקום טוב יותר מרבים אחרים. האשמה הזאת יושבת לי פה בנשמה.

כנראה שבאמת לא היינו אמורים לנסוע.