המקום של ג'וליאנה

בזמן האחרון מצאתי את עצמי מוזמנת לשלוש מסיבות בת מצווה בחודש אחד. לשתים מתוכן הלכתי. היום הייתי בבת מצווה של בת של החברה הכי טובה שלי מהתיכון. הרגשתי שאני נכנסת למנהרת זמן. פתאום הבת שלה כמעט קרובה לגיל בו הכרתי אותה לראשונה. הבן שלה הוא נער מתבגר (שחיטט לה בדברים ומצא מכתבים שכתבנו אחת לשניה, אוי לבושה). ואחותה הקטנה שפעם נעלנו בין עדן החלון לסורגים כשהיא הפריעה לנו הפכה לאמא בעצמה. והיא הזכירה לי את זה. אני נשכתי את הלשון כדי לא לצאת דודה והיא הזכירה את זה.

לצערי אי אפשר היה לדבר. מוסיקה של שמחות זה דבר נורא שמחייב מיומנות קריאת שפתיים.

ההורים שלהן נשארו אותו הדבר וזו עובדה מדליקה כשלעצמה. 

החברה שלי היא היום דתיה מאד על גבול החרדית. אין לה מחשב בבית ואנחנו חיות בספירות שונות ובכל זאת הרגשתי שממש התגעגעתי אליה. היא נראתה שלמה ומאושרת במשפחתה הגדולה (מאד!) וזה שימח אותי.

הקטע הזה של לעבור מחדש תקופות חיים דרך הילדים, אני מתחילה ממש להבין את זה.