המקום של ג'וליאנה

אני מאוהבת ברעיון הכתיבה יותר מאשר בכתיבה עצמה. אני מאוהבת במחשבה עלי כותבת. 

מרגישה מנותקת, עסוקה מדי בתפעול החיים וברגשות אשמה על כל מה שאני מחסירה מהמשפחה שלי ומעצמי . מרגישה שגם התחום הרגשי צריך תפעול  אבל באמת שנגמרו לי האנרגיות לכתוב את עצמי ולכתוב לעצמי ולדבר הרבה ועוד יותר להקשיב.

בעבודה אני מקשיבה המון ומדברת המון. אני פוגשת אנשים שנכנסים לי ללב בקלילות מפתיעה אבל גם יוצאים ממנו שעה אחרי זה כשהם בדרכם ואני בדרכי.

והילד שלי משתנה, לפעמים נראה לי שהוא והפיצקי שכתבתי עליו לפני כמה שנים הם שני אנשים שונים. הוא סקרן בטירוף והוא חכם ווכחן ואני מגלה בו גם תכונות שאני פחות אוהבת, לפעמים  הוא מגיע למצבים שהוא מתנשא. הרכות שלו הולכת ונעלמת. כנראה שזו הסיבה שאנשים מביאים עוד ילדים.

ואני לא מקשיבה, קשה לי להקשיב.

קשה לי להקשיב גם לעצמי.