המקום של ג'וליאנה

מחפשת רגעים של רווחה ושקט. העולם סביבי רועש ורועש לי גם בפנים. מחשבה רודפת מחשבה והן מסתבכות לי במוח ומאבדות קוהרנטיות. אני מוחזרת כמעט בעל כורחי לתקופות מבולגנות בילדות ולמצבים מאד ראשוניים בנפש שלי וכמה שאני מנסה להגיד לעצמי שזה לא משפיע , זה משפיע.

הדרמות הפנימיות הן הקשות ביותר. יש להן מרחב מצומצם והן הופכות את המחשבות לעכורות הן מעצימות את המפלצות הפנימיות.

אבי הביולוגי מנסה לחזור לתמונה. אשתו נפטרה. אני לא רוצה אותו בחיי אבל לא מסוגלת לחתוך אותו בצורה חסרת חמלה ובלתי הפיכה וכל הזמן אני במצב של שמירה לא לתת לו לחדור לחיי.

איש מבוגר ובודד חסר יכולת אמתית להזיק וכנראה גם חסר כוונות זדון כלפי  אבל האיש הזה הוא הפצע שלי.