המקום של ג'וליאנה

אנשים מסודרים באמת לא הולכים לאיקאה. אנשים מסודרים הם איקאה. מי שהולך לאיקאה זה אנשים שרודפים אחרי סדר. אנשים שצריכים דברים ואז צריכים פתרונות אחסון לדברים ועל הדרך הם קונים עוד דברים.

איקאה זה החיים שאני כמהה אליהם. חיים פשוטים בהם לכל דבר יש את המקום שלו. חיים של קרירות שבדית ומינימליזם שסותר באופן מוחלט את מתחם המחסן שכולל עגלות עמוסות. אבל רוצים לטעום מהשבדיות המינימליסטית הזאת. לסדר את הבית בחצי דקה, מוכר?

לטייל באיקאה עם בן עשר זה כמעט מסע נוסטלגי, אני זוכרת את הפעוט המצווח שהיה כי היה מותש מכל הסיבובים והגירויים ולא רק הוא. אני זוכרת את פינת ההנקה ואת התסכול מכך שלא מצאנו ספה שתתאים לסלון שלנו והבנו שאיקאה שנראית על פניו כפתרון קל לא תעזור לנו פה.

יש לנו כמה וכמה רהיטי איקאה בבית. יש להם שמות והם כבני משפחה, שידת המסמכים מחזיקה די יפה וגם שולחן הסלון הענק שקנינו כשחשבנו שעוד נאכל בסלון . בפועל יש ילד ואוכלים רק במטבח. אה, גם שולחן המטבח מאיקאה. הכסאות לא שרדו יהי זכרם ברוך.

למה אנחנו חוזרים לאיקאה, אנשים בינוניים וסבירים שכמונו. אולי כי היא מספקת פתרונות סבירים לרצון להתחדש. הרי עוד כמה שנים הפתרונות הסבירים יוחלפו בפתרונות סבירים אחרים. 

אולי זה כי אנחנו לא באמת אנשים שיחליטו לדבוק במינימליזם ויעיפו חצי בית.

ואולי זה בגלל כדורי הבשר, אולי.

אז היינו באיקאה מקדש הסדר והניקיון והפרקטיות ובפועל חמש דקות שם הפכו להפרעת קשב וריכוז אחת גדולה.

חוץ מזה גם שלי גרוס כתבה על הקטלוג החדש של איקאה

ונטע חוטר  גרמה לכיסא איקאה האחרון ששרד להישבר בגלל שהתגלגלנו מצחוק מהפוסט שלה על הקטלוג החדש.

Agustina Guerrero הנפלאה  מדמיינת את עצמה בתוך חיי איקאה ובסוף קצת הולכת עם זה רחוק מדי.