המקום של ג'וליאנה

החיים כל כך מוזרים לפעמים בהקשרים שנוצרים.  בימים האחרונים אני קוראת ספר על אדם שנותרו לו 100 ימים לחיות והיום התבשרתי על מותה של חברה מטוויטר. אני מרגישה כאובה כאילו הכרתי אותה בחיים האמיתיים אבל למעשה הכרתי אותה רק מטוויטר. אישה מגניבה מלאת חוכמה, אירוניה והומור עצמי . מהאנשים שהיית רוצה גם לפגוש מחוץ לעולם הוירטואלי אבל איכשהו לא יצא, זאת למרות שהסתובבנו במעגלים חופפים. אז האישה המשגעת הזאת חלתה בסרטן והמשיכה לכתוב ולכתוב יפה ומדויק, כל מילה במקום . וגם לתרגם מספרדית, היא הייתה מתרגמת ויצא לי גם לשאול אותה שאלות שקשורות לשפה הספרדית. ומחכה לי ספר שהיא תרגמה ויצא רק לאחרונה.מצבה הדרדר ואפילו הצטרפתי לקבוצה וירטואלית שקראה תהילים לרפואתה כי בכל זאת יש פה תחושה של עשייה של משהו קונקרטי במקום סתם לשלוח אנרגיות טובות (נניח רגע לכך שהאג'נדה שלי לא כוללת בדרך כלל קריאת תהילים). והייתה תקווה שמשהו השתנה.

והיום ראיתיבפיד ציוצים שלה המון ציוצים וחשבתי בהתחלה איזה יופי! ואז גיליתי שאלה ציוצים ישנים שרוטווטו ומפוסטים של חברות טוויטר אחרות הבנתי שזה הסוף. 

ועכשיו היא מתה והפיד מלא דמעות כי היא נגעה בהמון אנשים ויש משהו כל כך כואב ומלכד באבל הוירטואלי וכולם מרטווטים ציוצים שלה ומעלים זכרונות ובוכים על גמה שהעולם לא הוגן וכמה שהיא תחסר לנו.

וחלק גדול מאיתנו הכיר אותה רק מהטוויטר. היו כמה שהצליחו גם מעבר. ואני נדהמת מכמה תחושת האובדן שלי חזקה וכמה כוח יש לקהילתיות הוירטואלית הזאת. 

מקרה קלאסי של אמור לי מי חבריך. החברות שלה שחלקן גם שלי הן נשים מגניבות וחכמות ואכפתיות ואני מרגישה שקורה פה משהו גדול.

מקווה שסוניה במקום טוב יותר.